אני יועץ לשון של הפרסומות בכאן (התאגיד הציבורי), וקרה לי משהו די נדיר. לפני הסיפור קצת רקע על מאחורי הקלעים של הפרסומת שאתם שומעים ברדיו או רואים בטלוויזיה.

קודם ההקלטה או הצילומים של הפרסומת יועץ הלשון מקבל את הטקסט של הפרסומת לפני שמקליטים אותה או מצלמים אותה (מעתה אתמקד בהקלטות אע"פ שאין הבדל רב בין שני המצבים). היועץ עובר על הטקסט, עורך ומנקד חלקית ושולח את הפרסומת חזרה. לעיתים יש עוד פינג-פונג בין המשרד ליועץ, כגון אם המשרד לא הבין מדוע היועץ שינה דבר מה או שהם רוצים לשאול על הגייה של מילה מסוימת או שהם החליטו להוסיף עוד מילה לטקסט או שהם מבקשים לעדכן את המבצע וכדומה. הקריין שנבחר מטעם משרד הפרסום מקבל את הטקסט כולל הסימונים של יועץ הלשון, ולפיו הוא מקריין את הפרסומת.

לאחר ההקלטה יועץ הלשון מקבל את הפרסומת המוקלטת ומאזין לה. אם הכול נהדר הוא מאשר את הפרסומת והיא עולה לשידור, אם יש דברים שהוא סימן בטקסט אבל הקריין לא קרא לפי הסימונים – היועץ מבקש תיקון (תלוי בדרגת החומרה של הטעות) ובדרך כלל על הלקוח להקליט שוב, בעיקר אם בטקסט שקיבל מסומנת ההגייה הנכונה.

המשמעות של הבקשה לתיקון היא שעל הלקוח להוציא עוד כסף כי עליו לקרוא לקריין שוב לאולפן – יש כאן זמן קריין, זמן אולפן וזמן עריכה.

עד כאן העלילה פשוטה יחסית, אבל יש מצבים מורכבים יותר שבהם לא ברור אם על הלקוח להוציא כסף כדי לתקן או שזו בעיה של היועץ. המצבים הללו ראויים לטור נפרד ולא ארחיב כאן בנושא אלא רק אציין מקרים אחדים כאלה:

  1. מה קורה כשיועץ הלשון לא ניקד משהו כי הוא חשב שאין מה לטעות במילה ובפועל הקריין הגה את המילה שלא על פי התקן?
  2. מה קורה כשהיועץ שכח לנקד או לערוך משהו, בגלל מהירות או בגלל עניינים אחרים (הרי כולנו בני אדם), והקריין קיבל טקסט שיש בו "מוקש לשוני" והוא אכן נפל בו כי לא סומנה לו ההגייה התקנית?
  3. מה קורה כשהיועץ הבין משהו אחד וניקד לפי ההבנה הזו, בעוד אפשר להבין זאת אחרת ולזה התכוון הלקוח, ולאחר הקריינות נוצר כלאים בגלל שתי ההבנות?

אני מניח שלא הבנתם כל כך את סעיף 3, ובצדק כי הוא די נדיר, וכיוון שזה מה שקרה לי לא מזמן אשתף אתכם במעשה הנדיר.

שלחו לי לייעוץ לשוני את הטקסט הזה (בלי הסימון בצהוב. סימנתי כדי שתדעו במה להתמקד):

לתומי, הייעוץ הלשוני ששלחתי היה זה:

הלקוח הקליט את התשדיר, ושלח לי אותו לאישור. וזה התשדיר שהגיע:

לא הבנתי כיצד נפלה הטעות שבה הקריין אומר מחלֶקות טריוֹת – צורה שאינה קיימת בעברית. בדקתי בייעוץ הלשוני ששלחתי ומיד הבנתי מה קרה.

המילה טריות דו-משמעית: טריוֹת או טריוּת.

אני הבנתי טריוּת. אם זו ההבנה – יש כאן צורת סמיכות (ביחיד: מחלֶקת טריוּת, וברבים: מחלֶקות טריוּת), ולכן ניקדתי מחלֶקות טריות.

ואולם הלקוח התכוון טריוֹת. ואם זו ההבנה (וזו אכן ההבנה כי לזה הלקוח התכוון) – אין כאן סמיכות (ביחיד: מחלָקה טרייה, וברבים: מחלָקות טריוֹת), ולכן הניקוד הנכון הוא מחלָקות טריות.

כיוון שהקריין ראה בייעוץ הלשוני "מחלֶקות" הוא קריין כך אבל המשיך כמו שהלקוח התכוון – טריוֹת, וכך נתקבלה התוצאה המוזרה מחלֶקות טריוֹת – צורת סמיכות בצירוף שבפועל אין בו סמיכות.

סיכום קצר:

וכאן עלתה השאלה מה עושים:

מצד אחד הלקוח אינו "אשם", ובעייתי לחייב אותו להוציא כסף על טעות שהוא לא עשה.

מצד שני גם אני לא "אשם" כי אני ניקדתי כמו שהבנתי, וההבנה שלי סבירה.

כבר היו מקרים אחרים שבהם התפשרנו אם החריגה מהתקן לא הייתה חמורה, אבל פה אין מקום להתפשר כי הצורה שהוקלטה היא שגיאה ממשית בעברית.

לאחר דין ודברים קצר, ולאחר שהלקוח הבין שהצורה "מחלֶקות טריוֹת" אינה נשמעת טוב ואינה משרתת את מטרתו, התשדיר הוקלט שוב (ותודה ללקוח על ההבנה), והינה התוצר המוגמר:

הקריין מקריין מחלָקות טריוֹת, ובא לציון גואל לשמחתי הרַבּה (הוספתי ניקוד חלקי כדי שלא תקרא הרְבה).

מה דעתך על אלה?

כיצד אתם הוגים: לכּכֿב/לכֿכּב בסרט? הוא מהפּנט/מהפֿנט אותו? למה צריך ללמוד לשון? כל התשובות גוגואים, הנדס־אפ, דוּקים – גלו מה הפירוש של שמות משחקי הילדוּת האם קולולושה יהיה הסכת השנה? אתם קובעים!