מלחים ממולחים ומפולפלים

מה בין חובלים ובין מלחים, והאם יש קשר בין המלח בים ובין מלח ובין אדם ממולח.

ראשית, נבחין בין חובלים למלחים, ונברר מדוע נקראו בשם זה – הנביא יחזקאל מציין את שניהם בכתוב: "מַלָּחַ֖יִךְ וְחֹבְלָ֑יִךְ" (יחזקאל כז, כז). המלחים הם אוחזי המשוטים, ואילו החובלים נקראים על שם חבלי המפרשים שמנהיגים את הספינה באמצעות הרוח (רד"ק שם, ח-ט).

הבה נעיין במילה 'מְמֻלָּ֖ח' בפסוק העוסק במעשה הקטורת במשכן, ונראה כיצד מילה אחת אוצרת בקרבה משמעויות שונות, שכולן נחוצות ונדרשות למעשה הקטורת. נאמר בכתוב: "וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ" (שמות ל, לה). מה פשר המילה מְמֻלָּ֖ח? יש האומרים על שם המלח שיש לערב בקטורת (ראב"ע), ויש שפירשו מלשון הלחמה, חיבור ועירוב, ולכן נקרא המלח בשם זה "משום דעיקר השתמשותו הוא לערוב ולהדביקו עם מאכל אחר" (העמק דבר). כלומר, כשם שהמלחים מחבר בין חפצים שלא יוכלו להיפרד, כך סממני הקטורת השונים מעורבים זה בזה, עד שלא ניתן להפרישם זה מזה. אולם רש"י מזהה מילה זו עם המלחים אוחזי המשוטים. לדבריו, יש לערב היטב את הקטורת, כמעשה המלחים "שמהפכין את המים במשוטות, כשמנהיגים את הספינה".

במבט ראשון, דבריו של רש"י נראים דחוקים. מדוע יש צורך להדחק ולפרש שממולח הוא מלשון עירוב? נקדים ונאמר שהמלח נותן טעם בדבר שהתערב בו, כך כל דבר שנותן טעם בשני נקרא על שם המלח. ביקש רש"י ללמדנו שתכלית סממני הקטורת שיתנו טעם זה בזה, על אף שהם יבשים. המילה ממולח מבטאת לא רק את פעולת העירוב, אלא אף את ההשפעה ההדדית שיש לסממני הקטורת זה על זה (גור אריה).

יתירה מכך, על סממני הקטורת להיות שחוקים ומעורבים, כאילו נימוחו לגמרי, באופן שלא יהיה ניכר כלל כל מין ממיני הקטורת בפני עצמו. מסתבר שגם הלכה זו נגזרת מהוראת המילה 'מְמֻלָּ֖ח' (רמב"ן). למשל בפסוק: "כִּֽי־שָׁמַ֜יִם כֶּעָשָׁ֤ן נִמְלָ֙חוּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ כַּבֶּ֣גֶד תִּבְלֶ֔ה" (ישעיהו נא, ו), הוראת המילה נִמְלָ֙חוּ֙ היא נתבלו. כמו כן אדמה שלא תניב פירות, נקראת בכתוב ארץ מלחה: "אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ" (תהלים קז, לד). כך גם מתואר חורבן העיר שכם בידי אבימלך: "וַיִּתֹּץ֙ אֶת־ הָעִ֔יר וַיִּזְרָעֶ֖הָ מֶֽלַח" (שופטים ט, מה), ואפילו בגדים בלויים נקראו: "וּבְלוֹיֵ֖ מְלָחִ֑ים" (ירמיהו לח, יא).

המשמעויות האמורות, מבטאות את הברית האלוקית עם הכהנים בשם: "בְּרִית֩ מֶ֨לַח" (במדבר יח, יט). ברית זו חזרה על עצמה גם עם מלכות בית דוד (דבהי"ב יג, ה). כלומר, ברית כרותה שלא ניתנת לביטול, כשם שהאדמה המלחה לא תצמיח (ראב"ע). קיום הברית מביא ברכה לעולם, כשם שהמים מביאים חיים וברכה לעולם. אך אי שמירת הברית עלולה להביא חורבן וקללה, כשם שהמלח שנותר מאידוי המים לא מצמיח (רמב"ן). ויש האומרים: כשם שמלח זה אין לו זרע, כן לא יהי זרע לאשר יפר את הברית הזאת (ע"פ טור סיני, הלשון א 332).

אף שלמילה 'מְמֻלָּ֖ח' יש גם הוראת בלאי והשחתה, מצאנו בתלמוד שיש למלח גם תכונה הפוכה של שימור וקיום. בתלמוד מתואר מפגש מזעזע שהתקיים ערב החורבן של המקדש השני, בין רבן יוחנן בן זכאי לבין בתו של נקדימון בן גוריון שהיה עשיר מופלג. האשה שהתרגלה לחיי עונג ופינוק, נאלצה עקב הרעב הגדול ששרר בירושלים, ללקט שעורים מתוך גללים כדי לשבור את רעבונה. לשאלתו, היכן ממונך? השיבה האשה בשאלה רטורית: "לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד" (בבלי כתובות סו ע"ב). כלומר, לא כך היו מושלי משלים בירושלים אומרים: "הרוצה למלוח ממונו, כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה, ויש האומרים יעשה ממנו חסד" (רש"י). לאמר, מעשה הצדקה או החסד שעושה האדם בגופו ובממונו עם הזולת, מהווים שימור והגנה לנכסיו וממונו שלא יאבדו.

אמור מעתה, שלמילה 'מְמֻלָּ֖ח' כמה הוראות:

א. מעורב בו מלח.

ב. מחובר.

ג. מעורבב.

ד. נותן טעם.

ה. מלשון בלייה.

ו. משומר.

ומכאן לאדם ממולח. סוחר ממולח נתפס כאדם חריף, ואולי אף ערמומי. לעומת זאת, חכמים ז"ל ראו בכך מידה שראוי כל תלמיד חכם לאמץ: "דרכן של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח, זריז וממולח, … שצריך תלמיד חכם להיות ערב לכל אדם, ולא יהא כקדרה שאין בה מלח" (מסכת כלה רבתי ג, א). לפני קניית החכמה ומעבר לה, צריך אדם להיות ערב ונעים במעשיו, בהליכותיו ובדיבורו עם הבריות, ולא יהיה כתבשיל תפל וחסר מלח.

הואיל והזכרנו את הממולח, נזכיר גם את המפולפל, שיודע לשאול כעניין ולהשיב כהלכה, כמובא במשנה: "התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים… בענוה, בשמחה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים ובפלפול התלמידים" (אבות ו, ה).

נמצאנו למדים מהמלח מוסר השכל, אדם ששבוי בתוך ד' אמותיו, בלא רצון להשפיע ולהועיל לזולתו, הריהו כאדמה מלחה חסרת חיים. אם זוכה להיות ערב לזולתו בדרכיו, בהתנהגותו ובמעשיו, כמלח המטיב ומשבח את התבשיל, הרי הוא אהוב על הבריות ומוסיף בניין וברכה לעולם.

נסיים דברינו במשימה קלה. התוכלו עתה קוראים יקרים, לומר מה פשר כתב החידה: 'המלח הממולח מִיָם המלח לבוש המלחים, המליח מליח (=דג מלוח) בארץ מלחה'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: