אוי ואבוי, זה תם ונשלם!

מטר וגשםעב וענןאש ולֶהבה – כל אלה הן מילים נרדפות, כלומר מילים שהמשמעות שלהן זהה או דומה מאוד.

היום ההבדל בין כל המילים האלה הוא רק ברמת הלשון (מִשְלָב) – רמה גבוהה, בינונית או נמוכה.

מטר – רמת לשון גבוהה, גשם – רמת בינונית;

עב – רמת לשון גבוהה, ענן – רמת בינונית;

לֶהבה – רמת לשון גבוהה, אש – רמת בינונית.

אבל לא כך היה בעבר. במקרא, המילים הללו מופיעות באותה רמת לשון, ולפעמים הן באות יחד בדיבור אחד. למשל בשמות יט, ט כתוב: וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל-מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. בפסוק בְּעַב הֶעָנָן הם שני שמות שבאים זה לצד זה באותה משמעות בדיוק ובאותה רמת לשון.

בדומה כתוב: שַׁאֲלוּ מֵיְ-הוָה מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ, יְ-הוָה עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר-גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה (זכריה י, א), וכן וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב (איכה ב, ג).

רגע, אבל אם שתי המילים באות באותה משמעות בדיוק, למה הן באות זו אחר זו?

פרשני המקרא מסבירים שההכפלה של אותה מילה במילה נרדפת לה נותנת חיזוק לדברים ומדגישה אותם יותר.

גם אנחנו נוהגים כך היום כשאנחנו רוצים להדגיש משהו, כגון בצירופים האלה: איום ונורא, אוי ואבוי, בושה וחרפה; בראש ובראשונה; חָקַר ודרש; מוכן ומזומן; מִבֶּטן ומלֵידה; נע ונד; נִסים ונפלאות; תם ונשלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: