תשע פעמים העיר בֵּית שְׁאָן מוזכרת בתנ"ך, ומתוכן שלוש פעמים בצורה המוזרה קמעה בֵּית שָׁן.

וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת-יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין-דֹּר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ—שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת (יהושע יז, יא), לעומת וַיָּשִׂימוּ אֶת-כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן (שמואל א לא, י).

מדוע נעלמה האל"ף כך שבֵּית שְׁאָן הפכה לבֵּית שָׁן?

לפעמים כאשר העיצור אל"ף ממוקם בין שווא נע לתנועה – העיצור נושל ותנועתו עוברת לעיצור שלפניו. כך למשל שֵׁלָתֵךְ (שמואל א א, יז) במקום שאלתךשֵׁרִית (דברי הימים א יב, לח) במקום שאריתתוֹמִם (בראשית כה, כד) במקום תאומיםמַלְּפֵנוּ (איוב לה, יא) במקום מְאַלְּפֵנוּשַׁלְתִּיאֵל (חגי א, יב) לצד שְׁאַלְתִּיאֵל (חגי א, א);וַתַּזְרֵנִי (שמואל ב כב, מ) במקום וַתְּאַזְּרֵנִי (תהלים יח, מ), וגם בֵּית שָׁן במקום בֵּית-שְׁאָן.

תופעה זו מופיעה גם בלשון חכמים, שם בכתבי יד מוצאים כִּילּוּ במקום כְּאִילומוּחָר במקום מְאוּחרמוּרָע במקום מאורע, וכן מופיע "אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין" (תלמוד ירושלמי, ברכות ב, ד) – בישנין הכוונה בית שאנים, אנשים מבית שאן.

גם בלשון ימינו יש תופעה דומה. בימינו רבים אומרים רוּבֵן במקום רְאוּבֵןמְמַלִים במקום מְמַלְּאִיםמִתְפַּלִים במקום מִתְפַּלְּאִים.

(להרחבה: שרביט שמעון (תשס"ח), פרקי מחקר בלשון חכמים, עמוד 72–83, ירושלים, מוסד ביאליק)