תשע פעמים העיר בֵּית שְׁאָן מוזכרת בתנ"ך, ומתוכן שלוש פעמים בצורה המוזרה קמעה בֵּית שָׁן.
וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת-יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין-דֹּר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ—שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת (יהושע יז, יא), לעומת וַיָּשִׂימוּ אֶת-כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן (שמואל א לא, י).
מדוע נעלמה האל"ף כך שבֵּית שְׁאָן הפכה לבֵּית שָׁן?
לפעמים כאשר העיצור אל"ף ממוקם בין שווא נע לתנועה – העיצור נושל ותנועתו עוברת לעיצור שלפניו. כך למשל שֵׁלָתֵךְ (שמואל א א, יז) במקום שאלתך; שֵׁרִית (דברי הימים א יב, לח) במקום שארית; תוֹמִם (בראשית כה, כד) במקום תאומים; מַלְּפֵנוּ (איוב לה, יא) במקום מְאַלְּפֵנוּ; שַׁלְתִּיאֵל (חגי א, יב) לצד שְׁאַלְתִּיאֵל (חגי א, א);וַתַּזְרֵנִי (שמואל ב כב, מ) במקום וַתְּאַזְּרֵנִי (תהלים יח, מ), וגם בֵּית שָׁן במקום בֵּית-שְׁאָן.
תופעה זו מופיעה גם בלשון חכמים, שם בכתבי יד מוצאים כִּילּוּ במקום כְּאִילו; מוּחָר במקום מְאוּחר; מוּרָע במקום מאורע, וכן מופיע "אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין" (תלמוד ירושלמי, ברכות ב, ד) – בישנין הכוונה בית שאנים, אנשים מבית שאן.
גם בלשון ימינו יש תופעה דומה. בימינו רבים אומרים רוּבֵן במקום רְאוּבֵן, מְמַלִים במקום מְמַלְּאִים, מִתְפַּלִים במקום מִתְפַּלְּאִים.
(להרחבה: שרביט שמעון (תשס"ח), פרקי מחקר בלשון חכמים, עמוד 72–83, ירושלים, מוסד ביאליק)
כתיבת תגובה