הכשרת קרקע

רוב המילים בעברית הן בהטעמת מלרע, כלומר מדגישים את ההברה האחרונה של המילה. למשל: כתב, שולחן, הפרטה, נהרותיהם.

זאת בניגוד למילים שהטעמתן מלעיל, כלומר שבהן מדגישים את ההברה שלפני האחרונה, למשל: שכחנו, אמרתי, כותל, בצורת.

לעתים ההטעמה עוזרת לנו להבדיל בין משמעות מילים: אוכל (פועַל, eating) לעומת אוכל (שֵׁם, food); באה (פועַל בהווה) לעומת באה (פועַל בעבר).

רוב האנשים הוגים את השם קרקע במלעיל – קרקע, אבל ההגייה התקינה בעברית היא מלרע – קרקע.

עוד מילים בסיומת –ע שנהגות מלעיל אפילו שהתקן הוא מלרע הן: כובע, אצבע, אמצע, ארבע.

מדוע אנשים הוגים דווקא מילים אלו שלא לפי התקן? המשותף להן שהן בעלות שתי הברות (קר-קע, כו-בע וכו') ומסתיימות בעי"ן. היום לא הוגים עי"ן גרונית אלא העי"ן נשמעת כמו אל"ף או ה"א, ולכן משקל המילים מעורפל.

עוד סיבות נקודתיות:

כובע – בהשפעת מילים דומות בסיומת A, כגון שובע, רובע, גובה;

אצבע – כדי לבדל אותה ממשמעות לצבוע בעתיד ("אני אצבע את הבית שלך");

אמצע – כדי לבדל מלמצוא בעתיד ("אני אמצא את הארנק").

כדי לעזור לכם לזכור את חמש המילים המלרעיות האלו, הנה לכם סימן:

הביטו באצבעות כף היד כשהיא מוטה הצִדה ולא למעלה. האגודל מסמן כובע כי הוא למעלה. האצבע מסמלת אצבע. האמה מסמלת אמצע כי היא האמצעית מכל שאר האצבעות. הקמיצה מסמלת ארבע כי היא הרביעית מלמעלה. הזרת מסמלת קרקע כי היא הכי קרובה לקרקע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: