סל מטבעות

במקרא, ט-ב-ע משמש בַּפּועל טָבַע במובן של שקיעה וצלילה, כגון בשירת הים: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף (שמות טו, ד).

טב"ע הוא גם השורש של המילה טַבַּעַת, כגון וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן, שָם המשמעות טבעות עגולות וחלקות, וכגון וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, שָם המשמעות כחותמת אישית שנענדה על אצבעו או על ידו של האדם.

האם יש קשר בין טבעת ובין טביעה שפירושה שקיעה?

נראה שכן. בעבר הטבעת והחותם היו שמות נרדפים (ראו אסתר ח, ח: וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. אונקלוס מתרגם טבעת – עִזְקְתָא, ובאותה מילה אף מתרגם את המילה חותם. גם בערבית המדוברת ח'אתם משמעו טבעתחותם וחותמת). סביר להניח שהשם טבעת נגזר מן ההטבעה שמטביע ושמשקיע החותָם.

וכשם שהטבעת נקראה כך בשל פעולת ההטבעה – אף המילה מטבע קיבלה את שמה מן האיור הטבוע והשקוע בה.

במקרא, המילה מטבע אינה נזכרת כלל, והיא מופיעה רק בלשון חכמים. מלבד המטבע הממשי – השתמשו חכמינו במילה זו גם במובן מופשט, שפירושו דגם חקוק וקבוע, כגון ברכות (מ ע"ב) "רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – לא יצא ידי חובתו". כלומר כל מי שמשנה מהנוסח ומהמילים שקבעו חכמים בברכות – לא יצא ידי חובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: