דגל התורה

במקרא מסופר כי בני ישראל חנו במדבר אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם (במדבר א, נב).

רבים מדמיינים את שבטי ישראל מחולקים למחלקות ולאזורים, ולכל מחלקה או אזור היה דֶּגֶל, כלומר נֵס, אחר. ובאמת בבתי כנסת רבים אפשר לראות סמלים שונים של שבטי ישראל המתנוססים על דגלים – למשל על דגל יהודה מופיע אריה, על דגל נפתלי איילה, על דגל בנימין זאב.

אבל כלל לא בטוח שדגל במקרא משמעו נֵס, אותה יריעת בד המתבדרת ברוח, כמו משמעה היום.

בלשון חז"ל מוצאים כי דגל משמעו מחנה, פלוגת צבא, קבוצת אנשים שיש להם אידֵאל משותף והמאוגדים בחטיבה אחת. כך נאמר במדרש: "אין דגלים אלא צבאות" (שמות רבה [וילנא] פרשה טו, ז), וכן "ר' אליעזר אומר כמלאכי השרת שהם עומדים דגלים דגלים, ור' יהושע אומר כיציאתן ממצרים שהיו עומדים דגלים דגלים" (ילקוט שמעוני, שיר השירים רמז, תתקצב), וכן "מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות, דגלים דגלים, שורות שורות, כמטעת של כרם (שיר השירים רבה [וילנא] ב).

גם בערבית דַגָּ'אלָה = קבוצה גדולה.

מכאן רואים כי כשנאמר לשון המקרא דגל הכוונה לקבוצה גדולה של אנשים, מחנה, פלוגה, ולא לנס.

מאין הגיעה המשמעות הרווחת דגל = נֵס?

פרק אחרי הפסוק המצוטט בהתחלה נאמר אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ב, ב).

על המילה בְאֹתֹת מסביר ראב"ע "סימנים היו בכל דגל ודגל. וקדמונינו אמרו: שהיה בדגל ראובן צורת אדם מכֹח דרש דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה, כי בו המשילו יעקב ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שור ובדגל דן צורת נשר" וכו'.

כלומר לכל דגל (מחנהפלוגה) היה סימן (אות), ועל סימן זה דרשו חז"ל (לקח טוב, במדבר, פג ע"א) מה יהיה תוכנו של הסימן-האות – לזה צורת אריה, ולאחר צורת שור וכו'. כלומר הצורה היא הסימן-האות, ולא הדגל עצמו.

אבל כנראה בשל הסמיכות בפסוק בין המילה דגל למילה אות החל הבלבול, והחלו לפרש (כגון רד"ק, ספר השורשים, ערך דגל) את הדגל עצמו במשמעו האות או הנס.

עד כאן בעניין גלגול משמעות המילה דגל. כעת נברר מי המציא את הנס-דגל המשמש סימן היכר ממלכתי או לאומי וכדומה.

על אותה פרשת הדגלים שראינו קודם אומרים חז"ל (במדרש רבה [וילנא] במדבר פרשה ב, ד"ה באותות):

סימנין היו לכל נשיא ונשיא, מַפָּה וצֶבַע על כל מַפּה ומַפּה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה.

כלומר חז"ל מסבירים שאומות העולם למדו מבני ישראל את עניין הנֵס – הדגל, בלשון ימינו, וכי הזכויות להמצאת הנס-דגל שמורות לעם ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: