בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א א). מצד אחד כתוב ברא – לשון יחיד, ומצד שני כתוב אלהים – לשון רבים. אלא שבמקרא לעתים השם אלוהים בא כצורת ריבוי קבועה אפילו שמשמעותה יחיד. ויש עוד צורות כאלה בעברית: "בְּעָלים" (מלשון בעל נכס), "בתולים", "זְקונים", "נְעוּרים", "ארוסים", "פיטורים", "מעמקים".
לעתים אלוהים כן משמש במשמעות רבים של אל, בדרך כלל כשמדובר באלים של עבודה זרה, כגון בראשית לה ב: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם.
לעתים אלוהים משמש גם במשמעות של מלאכים, כגון איוב א ו: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְ-הוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.
במקרא אלוהים משמש גם בלשון הפלגה (הגזמה), כגון דברי הימים א, יב כג: כִּי לְעֶת-יוֹם בְּיוֹם יָבֹאוּ עַל-דָּוִיד לְעָזְרוֹ עַד-לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים. הכוונה למחנה רב ועצום מאוד.
וכן ביונה ג ג: וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל-נִינְוֵה כִּדְבַר יְ-הוָה וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר-גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. מה הכוונה "לאלוהים"? והרי הם לא היו יהודים. אלא מסביר רד"ק ש"כל דבר שרוצה להגדילו, סומך אותו לאֵל דרך הגדלה, כמו כהררי אֵל, ארזי אֵל".
גם היום אנו משתמשים באלוהים לציין הפלגה, כגון "אלוהים אדירים", "פחד אלוהים".
כתיבת תגובה