סלנג בתנ"ך

https://www.pexels.com/photo/apple-device-cellphone-communication-device-594452/

אחד מהתפקידים של הסלנג הוא לשון ציורית, ולשון ציורית כבר יש בתנ"ך, כולל ביטויים שהיום נחשבים לסלנג, ללשון עממית, ללשון נמוכה, כגון אחי, שים עליו עין; יצא לי מהאף; אני אוכל אותו כמו לחם; חכם לאללה, פחד אלוקים; נעשה לי חושך בעיניים.

להלן נדגים אותם (ותודה לד"ר ניסן נצר על ההשראה):

שים עליו עין

וַתֹּאמֶר אֶל-עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו (בראשית מד, כא).

אחי / אחותי

צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד (ש"ב א כו), וכן וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם (בראשית כט ד).

לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה (שיר השירים ד, ט).

מובן שבכל הדוגמות הנ"ל אין מדובר באחים ובאחיות ביולוגיים.

אני אוכל אותו כמו לחם

וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים ז, טז) – וְאָכַלְתָּ לשון כילוי והשמדה, ובלשון הציורית של המקרא: נאכלם אותם.

אַךְ בַּי-הוָה אַל-תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי-הוָה אִתָּנוּ אַל-תִּירָאֻם (במדבר יט, ט) – כלומר נאכל אותם (=נשמיד אותם) כמו לחם. וכן: הֲלֹא יָדְעוּ כָּל-פֹּעֲלֵי-אָוֶן, אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְ-הוָה לֹא קָרָאוּ (תהלים יד, ד) – כלומר הרשעים אכלו את עמי (=עינו אותו) כאילו אכלו לחם.

נעשה לי חושך בעיניים

עַל-זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל-אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ (איכה ה, יז).

יצא לי מהאף

עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר-יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא (במדבר פרק יא, כ) – כלומר השְֹלָו יימאס עליכם כל כך עד שיצא לכם מהאף, וזהו ביטוי ציורי למיאוס (וראו רש"י שם: יהא דומה לכם כאילו אכלתם ממנו יותר מדאי עד שיוצא ונגעל לחוץ דרך האף).

יצא לו עשן מהאף

לֹא-יֹאבֶה יְ-הוָה, סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-י-ְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה יְ-הוָה אֶת-שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (דברים כט, יט) – כדברי רש"י על אתר: "על ידי כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף, וכן (שמואל ב כב, ט) עלה עשן באפו ואף על פי שאין זו לפני המקום, הכתוב משמיע את האוזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע, כפי דרך הארץ".

חכם לאללה; פחד אלוהים

וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר-גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים (יונה ג, ג) – כלומר אלהים בא לציין גוזמה – עיר גדולה מאוד. כך גם כשאומרים חכם לאללה (=אלוהים בערבית. הכוונה חכם מאוד) ופחד אלהים(=פחד רב, גדול). להרחבה ראו כאן.

מכל הדוגמות הללו ועוד רואים שדפוסי חשיבה מתקופת התנ"ך ועד ימינו לא השתנו הרבה.

מה דעתך על אלה?

האם זמן שווה כסף? הוא גאון! עושר השמור לבעליו – לטובתו עשיתי הכול