דו סיטרי ודו פרצופי

שמים לב לקשר בין המילים דו, TWO, טוטפות? אם לא – קראו את הטור הזה.

https://www.freepik.com/free-photo/businessman-doing-two-finger-gesture_1356519.htm#term=two&page=1&position=29

כל לומד תלמוד יודע שבשדה התלמוד זרועים מושגים וביטויים רבים שמקורם מיוונית. כך חדרו גם לעברית מילים רבות, שספק אם דוברי העברית מודעים למקורן מיוונית, כגון: אלכסון, אטליז, אוכלוסייה, קלמר ועוד. כך המילים 'דו', 'דיא' או 'דיו' משמעותן שתיים ביוונית ובארמית. המילים דו שיח, דיאלוג, משמעותן שיחה הדדית בין שני גורמים לפחות. גם השבת בה עברה מנהיגותו של משה לידיו של יהושע, נקראת דיו זוגי, "אותה שבת של דיו זוגי היתה, ניטלה רשות מזה וניתנה לזה" (תלמוד בבלי סוטה יג ע"ב, וראה רש"י).

על אדם שאין פיו וליבו שווים, אומרים שהוא דו פרצופי. אך המקור לביטוי זה הובא במשמעות שונה על האדם הראשון, שנוצר בתחילה זכר ונקבה, "דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני" (תלמוד בבלי ברכות סא ע"א). אגב, המילה פרצוף, מקורה מיוונית. כך גם משמעות המילה 'דו' בביטוי התלמודי: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" (תלמוד בבלי כתובות עה ע"א). כלומר, האשה מעדיפה להנשא, ולהיות זוג, מאשר להיות אלמנה (רש"י).

גם כיום משמשת המילה 'דו' במשמעות שתיים, בכמה שפות מלבד העברית, למשל בפרסית ובצרפתית. סביר להניח שהמספר TWO באנגלית, שקרוב בצליל ל'דו', נובע מאותו מקור. תודתי נתונה לגב' שושנה פיקאלי שהאירה עיני בדבר זה.

מהפסוק שעוסק במצוות התפילין: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח), למדו חכמים ז"ל רמז למצוות ארבע פרשיות שבתפילין. בתלמוד הובא: "טט בכתפי – שתים, פת באפריקי – שתים" (תלמוד בבלי סנהדרין ד ע"ב). כתפי ואפריקי הן שמות מקומות, בהם נהגו לומר 'טט' או 'פת' במובן של שתיים. נראה שהמספר TWO הוא גלגול של 'טט'. כך שהמילה טֹטָפֹת משמעותה שתיים ושתיים, שהן למעשה ארבע. ביאורו של דבר, כאשר ברא ה' את עולמו, לשון הקודש היתה הלשון הנהוגה בכל מקום, עד דור הפלגה, כשנבללו ונתערבבו הלשונות. בתהליך זה השתרבבו מילים ותיבות מלשון הקודש לשאר לשונות. כחלק מתהליך טבעי, נשתכחו מילים מלשון הקודש, ונותרו בשינויים קלים בשאר לשונות (ע"פ ספר מרגליות הים).

המילה סטרא בארמית משמעותה צד. לדוגמא, המילים בפסוק: "מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת" (שמות כה, יח), תרגם אונקלוס בארמית: "מתרין סטרי כפורתא". וכן, 'סטרא אחרא', כלומר היצר הרע, משמעו צד אחר. מכאן, כלי בעל שני צדדים נקרא 'דיוסטר', כמו שהובא במשנה: "הדיוסטר חבור לטומאה בשעת מלאכה" (כלים פ"כ, מ"ג). כלומר, שני כלים של עץ או מתכת המתחברים על ידי מסמר ארוך, כמו שהיו משתמשים האורגים בתקופת המשנה. בשעת מלאכה, כאשר הכלים מחוברים, נגעה טומאה באחד הכלים, נטמא גם הכלי השני. בביאור המלה 'דיוסטר', כתב הרמב"ם: "ודיוסטר, מלה מורכבת, פירושה דיו סטר, וכבר בארנו כמה פעמים כי דיו שנים, וסטר הצד" (פירוש המשנה לרמב"ם). תודתי נתונה לידידי ר' זאב גולן, איש מורשת, שהעמידני על מקור זה.

המילה 'דיוסטר' עשתה דרך ארוכה, עד אשר הגיעה לכביש דו סטרי, כביש שקיימת בו תנועה לשני הכיוונים. אלא שלעומת המשמעות במשנה, דו צדדי, המשמעות המודרנית היא דו כיווני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: