הייתכן מישהו שהוא גם הבן וגם הנין כאחד? תתפלאו אבל התשובה היא כן. אילן חיים פור בטורו "פניני עברית".

https://www.freepik.com/free-vector/happy-family-in-paper-art-style_2382146.htm#term=son&page=1&position=21

"אתה בני וגם ניני, הייתכן?" שאל המורה את תלמידיו. האם ייתכן, שבאותה עת ובאותה שעה, יהיה אדם בנו של אדם וגם נינו, שהוא בן הנכד? התלמידים ניסו את כוחם, זה אמר בכה וזה אמר בכה, עד אשר אחד התלמידים נזכר בפסוק: "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" (בראשית כא, כג). משמע מפסוק זה, המשיך התלמיד, שהבן הוא עצמו הנין, כיון שנזכר בפסוק לפני הנכד, ולא אחריו. "הצדק כדבריך, יישר כוחך", השיב המורה.

ובכן, בלשון המקרא, המילה 'נין' משמעה בן, ואילו בלשון בת ימינו, 'נין' הוא בנו של הנכד. לצד מילה זו יש מילים רבות שמשמעותן משתנה במעבר מלשון הקודש במקרא, ללשון בת ימינו. לכן תרגם אונקלוס את המילה 'נין', במילה הארמית: 'בר', שמשמעה בן. המילה 'נין' חוזרת על עצמה בכמה אזכורים נוספים במקרא במשמעות 'בן', למשל: "לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ" (איוב יח, יט), "אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד" (תהלים עד, ח), ועוד.

גם למילה 'ער', יש משמעות של 'בן' (תלמוד בבלי סנהדרין פב ע"א). שם זה ניתן גם לבנו הבכור של יהודה ותמר: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר" (בראשית לח, ג). אולם בשמו נרמזה גם אחריתו – שעתיד למות ערירי, חסר בנים (תרגום יונתן ורש"י לבראשית טו, ב). כך יוצא שהמילה 'ער' והמילה 'ערירי', אינם אלא הפכים (וראה ספרי 'הפכים במקרא ובלשון חכמים' עמ' מט). הכל נשאר במשפחה, כמובן שגם השמות. לכן גם גד, אחיו של יהודה, קרא לבנו 'ערי', "וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי" (בראשית מו, טז).

יש הקוראים לבנם בשם 'בן', וסבורים לתומם שזהו שם מודרני ומחודש. ובכן רבותיי, לשם זה, כנראה שיש זקן ארוך. השם 'בן' היה שמו של אחד הלויים, שהוזכרו בספר דברי הימים: "וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָהוּ בֵּן וְיַעֲזִיאֵל" וגו' (דבה"א טו, יח, וראה רש"י ורד"ק).

יזכנו ה' ברחמיו, בנינים ובנכדים, בהוראה המקראית, ובמשמעות בת ימינו, ושימצאו "חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (משלי ג, ד).