על נערות צעירות וניחוח תאנים

ארבעה הסברים על הקשר בין "חנטה" (הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ) ובין "חניטה".

https://www.freepik.com/free-photo/fig-cut-in-a-quarter-on-some-cookies_984084.htm#term=fig&page=1&position=17

מספרים שלאסקימוסים יש כחמישים מילים לתאר מהו שלג. הדבר כלל לא מפתיע, לאור העובדה שעם השלג הם נפגשים על כל צעד ושעל. גם בלשון הקודש, יש פעלים שונים שמשמען קציר, שמבטאים את הקשר החי בין עם ישראל לארצו, לאדמתו ולמולדתו: "לשון מוסק שייך בזיתים, כמו אורה בתאנים, בוצר בענבים, גודר בתמרים, קוצר בתבואה" (ר"ש מסכת טהרות פ"ט, מ"ב). יש אורה גם בבשמים, "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" (שיר השירים ה, א). כך גם המשמעות בפסוק: "לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ" (תהלים פ, יג). בפסוק זה מתאונן המשורר אל ה', על המצב שנתונים בו ישראל, המשולים במזמור לגפן. מדוע, ה', הסרת את השמירה והגדר מעל ישראל, ובכך הותרת את עמך חשופים לפגיעה ונזק מצד כל אויב וצר.

כאשר ביקשו חכמי המשנה להמחיש את שלבי ההתבגרות הגופנית של נערה, המשילו את שלבי הנערות לשלבי ההבשלה של התאנה, אמרו: "משל משלו חכמים באשה, פגה, בוחל, וצמל" (תלמוד בבלי נדה מז ע"א). לשלבים אלו יש השלכות ממוניות על זכויות האב במעשי ידיה של ביתו, ובהפרת נדריה. השלב הראשון בעודה צעירה, מכונה הנערה בשם 'פגה', "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ" (שיר השירים ב, יג). צליל השם 'פגה' השתלשל גם לשפות אחרות, בלטינית התאנה נקראת Vide Fig, ובשפות שהתפתחו מהלטינית, למשל, באנגלית נקראת התאנה Fig ובצרפתית Figue.

התואר 'פגה' ניתן גם לבת שבע, אשת דוד המלך. פגה במובן של פרי בוסר. לו זכה דוד, היה נושא את בת שבע הראויה והמיועדת לו, אך מאחר ולקחה טרם הזמן הראוי, דומה הדבר לאכילת בוסר, "ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב… שאכלה פגה" (תלמוד בבלי סנהדרין קז ע"א, וראה מרגליות הים שם). אף שאין לנו עסק בנסתרות, ובדברים שנאמרו אחר הפרגוד, אך מההיבט הלשוני, המשל לתאנה דווקא ראוי לבת שבע, שהרי 'בת שבע' היא סוג של תאנה (משנה מעשרות פ"ב מ"ח).

'הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ', שורש המילה 'חנטה', חנ"ט, במובן של תחילת ההבשלה של הפרי, זהה לשורש המילה 'חניטה', במשמעות של שימור של גופת המת בימי קדם ע"י סממנים. זה לעומת זה, יצירה של חיים חדשים לעומת שימור הגוף לאחר החיים. על הקשר בין הפעלים חנטה וחניטה, מצאנו בדברי חכמים כמה הסברים:

א. השמן שהשתמשו בו לתהליך חניטת המת הופק מאנפקינון, שמן שהופק מזיתים שלא חנטו, ולא הגיעו לשליש בישולם (חזקוני בראשית נ, ב). ב. יש האומרים שבתהליך החניטה יש צורך באבקה, כפי שיש אבקה על הפרי בשלב החנטה (ראב"ע). ג. ביאור נוסף הובא בדברי חכמינו, שהחניטה שהיתה נהוגה אצל המצרים, נחשבה כבניין ויצירה חדשה לגוף, בכדי לאפשר לרוח לשוב אל הגוף בבוא היום ולהחיותו. מטעם זה, נמשך תהליך החניטה ארבעים יום, כארבעים יום של היצירה הראשונית של העובר במעי אמו (מלבי"ם ספר 'הכרמל' ערך חנט, ותלמוד בבלי בכורות כא ע"ב). ד. יש מחכמינו שאמרו שבתחילה, לשם חיטוי הגוף, השתמשו הרופאים החונטים במיני סמים מרים. ובכדי שלא יסריח השתמשו במיני בשמים מתוקים לריח טוב. כך התאנה שחנטה פגיה, המתיקה פירותיה, ואלו העלו ריח ניחוח נעים (דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית נ, ב).

התאנה מבשילה בקיץ, ונאכלת כמות שהיא או מיובשת. התאנה המיובשת, הדבילה, נקראת גם בשם 'קיץ', "מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן" (שמו"ב טז, א), שם זה ניתן מאחר שרגילים לייבשה בקיץ (רלב"ג). כשם שרגילים היו להביא בסוף סעודה מיני מתיקה, כך נהגו להביא למזבח קרבנות יתירים. קרבנות אלו נקראו 'קיץ המזבח', "כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה והוא לשון קיץ" (רש"י מסכת שבועות יב ע"ב).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: