מה המשעות של "למזג" ואיך היא קשורה ל"מזגן" ולמאכלים שאכל רבי יהודה הנשיא. אילן חיים פור בטורו "פניני עברית".
יסוד גדול בחיינו הוא האיזון שבין הקצוות ובין ההפכים. נטייה לקיצוניות, הן בדברים הנוגעים לגוף ובין בדברים הנוגעים לנפש ולרוח, יש לה לעיתים מחיר כבד. כך כתב הרמב"ם: "צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שׁם דעותיו תמיד, ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם בגופו" (הלכות דעות א, ד). המילה 'שׁם' שכתב הרמב"ם כתובה בשין ימנית, מלשון שומא והערכה.
בעברית המילה למזג משמעה לחבר ולאחד. כך גם המיזוג של המזגן מאזן את המיזוג שבין החום והקור. בהיות ישראל במדבר, שימשו להם עמוד האש ועמוד הענן גם כאמצעי מיזוג, "לֹֽא־יָמִ֞ישׁ עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ יוֹמָ֔ם וְעַמּ֥וּד הָאֵ֖שׁ לָ֑יְלָה לִפְנֵ֖י הָעָֽם" (שמות יג, כב). טבעו של המדבר שהוא חם ויבש ביום, וקר בלילה. לכן שימש עמוד הענן ביום גם כאמצעי מיזוג בהיותו קר ולח, ועמוד האש איזן את צינת המדבר בלילה.
בעבר נהגו למהול יין במים בשל חריפותו של היין, וערבוב זה נקרא מזיגה. בתלמוד הובא שהיין ראוי להיקרא בשם יין רק בתנאי שערבבו ביין שלושה רבעים של מים (בבלי שבת עז ע"א). כך נהגו גם על פי חכמת הקבלה למזוג מעט מים ביין הקידוש בשבת, כדי למתק את הגבורות בחסדים, בהיות היין האדום רמז למידת הדין והמים רמז לחסד. אגב, המילה למזוג בלשון הכתוב היא למסוך, כגון: "מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ" (משלי ט, ב), כפי שהובא בתרגום: "ומזגת חמרה".
גם האדם הוא מיזוג וחיבור בין שמיים וארץ, גוף ורוח, בין כוחות ויצרים שונים והפכיים. כך הובא בפירושו של הרש"ר הירש "האדם הוא מזיגה של שמימי וארצי, אלוהי ואנימאלי, נצחי וחולף" (במדבר יט, כב). אשרי האדם היודע לרתום את כוחותיו ויצריו למטרות אידיאליות, כמאמר חכמים: "איזהו גבור הכובש את יצרו" (משנה אבות ד, א). על אדם בעל אופי נח ונעים לבריות, אומרים שהוא בעל 'מזג טוב'. לפי התיאוריה הרפואית של גלינוס, האדם מורכב מארבע ליחות: האדומה הלבנה הצהובה והשחורה. חוסר איזון, עודף או חוסר בין המרות, עלול לגרום למחלות. האדם המאוזן, הוא בעל מזג ומיזוג ראוי שבין ארבעת סוגי הלחויות (ויקיפדיה, 'ארבע ליחות').
בתלמוד מסופר אודות רבי יהודה שהיה נשיא הסנהדרין וידידו של הקיסר אנטונינוס "שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי ברכות נז ע"ב). מה נשתנו ירקות אלו משאר ירקות, ומה ביקש התלמוד ללמדנו?
ברפואת הרמב"ם (הלכות דעות ד, ח) וברפואה הסינית ידועים מאכלים שטבעם חם, ויש שטבעם קר. בכדי לשמור על האיזון שבין חום הגוף ומזג האוויר המשתנה בין הקיץ והחורף, ראוי להתאים את המזון לעונת השנה. לכן ראוי לאכול בחורף מאכלים מחממים ובקיץ מאכלים מקררים. טבעו של הצנון שהוא חם ולח, ולכן טוב לאוכלו בעונת החורף הצוננת. לעומת זאת, טבע החזרת שהיא קרה ולחה ולכן ראויה לאוכלה בקיץ (ראה ספר שערי דעה הלכות דעות ד, ט).
כתיבת תגובה