איך נולד לשוניאדה: ההֶסכת, הבלוג, האתר וקבוצת הפייסבוק

החששות לפני ואחרי, מניין צץ שם האתר "לשוניאדה" ושם ההסכת "קולולושה", למה צריך עוד קבוצת פייסבוק בנושא לשון, ומה צפוי להיות פה באתר.

ההסכתים (פודקאסטים) בעולם צוברים תאוצה, ובאיחור מה הם הגיעו גם לישראל, ומיום ליום הם במגמת עלייה. בזמן האחרון גם אני התוודעתי לעולם ההסכתים, בעיקר בזכות ליאור פרנקל וספרו המצוין "אני רוצה הכל". האזנתי (ועודני) להסכת של ליאור, הוא אירח מישהי מעניינת בשם יהודית כץ שגם לה יש הסכת, התחלתי להאזין להסכת שלה וכך הסכת גרר הסכת. האזנתי להסכתים שונים בעלי נושאים שונים, וכשחיפשתי הסכת שעוסק בשפה העברית לא מצאתי.

היה לי מוזר שאין הסכת שעוסק בשפה העברית, ומפני שבמקום שאין אנשים וכו', פניתי למטח, המקום שבו אני עובד, והצעתי להקליט הסכת באולפן מטח (כן, במטח יש אולפן הקלטות וצילומים). מטח הוא גוף שאוהב להתנסות בדברים חדשים, ולמעט ההסכתים של 929 – שהם הסכתֵי הרצאות העוסקים בתנ"ך – ולמעט הסכתים חד-פעמיים שנועדו לצרכים של פעילות ממוקדת למורים, מטח כארגון לא התנסה בהסכת מתמשך מסוג ריאיון שפונה לציבור הרחב. במטח אהבו את הרעיון, ונתנו אור ירוק להסכת הראשון בעולם שעוסק בשפה העברית.

אפיון ההסכת

נהדר שיש רעיון ל"מוצר" אבל כעת צריך לאפיין אותו: מה תהיה התבנית (הפורמט) של ההסכת, מי קהל היעד, מה שֵם ההסכת ומה הוא משדר, ועוד שאלות אפיון.

לאחר מחשבה והתייעצות, החלטתי שבכל תוכנית אראיין דמות הקשורה לעולם הלשון, אבל בהיבט הרחב של הלשון. כלומר לא אעסוק בניב הארמי הגליל מערבי במאה השנייה לפסה"נ, אלא אעסוק בנושאי עברית שמעניינים כמה שיותר אנשים. ההסכת לא יהיה שיחה השמורה ליודעי ח"ן, אלא שיח שיעניין כל דובר עברית. המשמעות היא שלא אראיין רק חוקרים חמורי סבר ואנשים מהאקדמיה ללשון העברית, אלא אראיין בדרנים שֶלָשים את העברית כדי להצחיק, אראיין סופרים, אנשי רוח והגות, יוצרים, אנשי טלוויזיה וכדומה.

לאחר מחשבה הוחלט שמשך ההסכת יהיה כחצי שעה – לא קצר מדי ולא ארוך מדי. ואם אחרוג ממסגרת הזמן, כל עוד התוכן מעניין – אין בעיה.

בתוך כך כל הזמן חשבתי על שֵם ההסכת. ברירת המחדל היא שֵם "המתכתב" עם עברית או לשון או שפה. עלו במוחי כל מיני רעיונות (אברא כדברא, מוציא הגה, דיבור בציבור) אבל לא היה שֵם שהרגשתי ש"זה זה!". חבר טוב במטח אמר לי שעליי להרחיב את גבולות החיפוש שלי – לאו דווקא שם שקשור לעברית אלא שם שמשדר משהו "מגניב", משהו "כיפי". כך אשדר שהעברית אינה משהו עבש וישן.

לאחר מחשבה צץ לי השם "קולולושה". הוא גם מצלצל טוב, גם נשמע כמו "חגיגה" וגם השם התחבר למסר שרציתי להעביר בהסכת – שהעברית היא חגיגה, יש בה הרבה דברים מעניינים, והיא נחלת הכלל – כמו המעשה שעושים בעת צעקת "קולולושה" כשזורקים את הסוכריות או הפתיתונים באוויר.

לאחר השם הגיע תור אות הפתיחה להסכת. רציתי לשדר משהו צעיר, אבל לא צעיר מדי, משהו קליל – אבל לא קליל פתטי. לאחר האזנה בלתי ספוקת לנעימות שונות ומשונות, לאחר התייעצות עם אנשים, לאחר לילות נטולי שינה (לא באמת), נבחרה הנעימה הזו.

וכעת הגיע תור "הסיסמה" של האתר. לאחר מחשבה רבה בחרתי ב"עברית לשון שפה". אני לא "מת" על הססמה הזו בכלל כי היא נשמעת לי נדושה, לא יצירתית כלל, ובתור רעיונאי (קופירייטר) שלמד פרסום אצל תרצה גרנות ז"ל, אני והיא מצפים ממני ליותר. אבל החלטתי שכן לאמץ את "עברית לשון שפה" מסיבות טכניות בלבד – אלה מעין תגיות כדי שקהל היעד שלי ימצא אותי. כיוון שהיום הנראות ברשת חשובה, וגוגל הוא המלך, היה לי חשוב שמי שיכתוב את אחת המילים הללו יגיע לקולולושה. כך גם מי שיחפש את אחת המילים הללו בשורת החיפוש באחד היישומונים (אפליקציות) של ההסכתים, יגיע גם הוא לקולולושה דווקא.

לאחר שם ההסכת ו"הסיסמה", הגיע הזמן לתוכן ממש. כיוון שהפרק הראשון של התוכנית הוא פרק חשוב, החלטתי לבחור נושא "נוצץ", נושא שימשוך כמה שיותר אנשים ושיהיה רלוונטי לכמה שיותר אנשים. נושא שיוציא את העברית מספרי הלימוד וממגדל השן האקדמי ויציג את הצדדים המעשיים שלה. נזכרתי בדוקטורט של ד"ר רקפת דילמון. רקפת מרצה ללשון העברית באונ' בר אילן; ראש החוג [בשבתון] במכללת תלפיות בחולון, והייתה מרצה שלי באונ' בר אילן. הדוקטורט שלה עוסק ב"אפיונים לשוניים של שפת שקר בהשוואה לשפת אמת", ובו היא פיתחה כלי שמאפשר לדעת אם מישהו משקר או דובר אמת רק לפי העברית שלו. מעין גלאי שקר (פוליגרף) של השפה. מרתק.

פניתי אליה ושאלתי אם היא תיאות להתראיין להסכת המתגבש. והיא הסכימה!

שמחתי כמוצא שלל רב, אבל מיד גם נלחצתי. יש אפיון, יש אולפן, יש מרואיין, אבל רגע – איך עושים את זה בפועל? מעולם לא הקלטתי תוכנית.

כיוון שבהיותי יועץ לשון בטלוויזיה החינוכית קיבלתי תסריטים לעריכה והייתי בצילומים של תוכניות, ראיתי כיצד נראה תַסְדיר (ליין אפ) של תוכניות וראיתי כיצד מנהל דו-השיח בין ההפקה למרואיין: התחקירן משוחח עם המרואיין, שואל אותו את מה שהוא יישאל באולפן, והתחקירן כותב את התשובות כדי שהמראיין יתכונן טוב יותר לתוכנית.

כתבתי לעצמי כל מיני שאלות שארצה לשאול את רקפת, ושלחתי לה. היא מילאה את התשובות, היו בינינו כמה פינג-פוגים בדוא"ל, הצעתי שנוסיף הקלטה של עדות שהיא חקרה כדי "לתבל" את השידור, עלו עוד רעיונות ומקצתם נפסלו בשל זמן ההכנה הרב הנדרש לכך.

לאחר שסגרתי את רשימת השאלות ונושאי השיחה, עברתי לשלב הכנת התַסדיר (ליין אפ, זוכרים?). מחלקת המדיה של מטח סייעה לי להכין את התסדיר כי הייתי חסר ניסיון גם בזה. כל שאלה קיבלה זמן קצוב ותחום ומוגדר כדי שלא אחרוג מחצי השעה שיוחדה להסכת.

בתום כל התהליך תיאמתי עם רקפת תאריך הקלטה, והעיר שושן שמחה וצהלה.

ההקלטה עצמה

היום הגדול הגיע אבל לא לפני שקראתי לעצמי, בקול, שוב ושוב ושוב, את דברי הפתיחה שלי להסכת.

על אף ההכנות, בהקלטות עצמן התרגשתי מאוד כאילו אני בשידור חי. מרוב לחץ מצאתי את עצמי שותה הרבה מים, מכחכח הרבה בגרון ונתקע בכל מיני משפטים ומתבלבל. נאלצתי להקליט כמה פעמים את הפתיח ועוד כמה קטעים מרוב התרגשות.

גם ד"ר דילמון התרגשה (אני מקווה שהיא לא תכעס שאני משתף זאת), ובגלל ההתרגשות של שנינו והרצון שהכול יהיה מתוקתק, תוך כדי הריאיון הבנתי ששנינו נצמדים יותר מדי לדפים שלפנינו ונשמעים מדקלמים את הדברים ומקריאים אותם במקום משוחחים.

עצרתי את ההקלטה, והעליתי את הנקודה הזו בפני רקפת.

לשמחתי, היא הסכימה עימי, והקלטנו מחדש. הפעם היינו משוחררים יותר (יחסית), האנרגיות היו אחרות (בלי ספק), ויותר שוחחנו מדקלמנו. וכאן תוכלו להאזין לתוצר הסופי שעלה לאוויר.

IMG_20180213_112522

הנגזרת של ההסכת: האתר, הבלוג, קבוצת פייסבוק

האתר והבלוג

בשעטו"מ יש הסכת! אבל רגע, אם יש הסכת כדאי שיהיה גם אתר שבו יוטמעו כל ההסכתים, שירכז אותם וגם שינפק עוד מידע על ההסכת כמו הרחבות ומאמרים הקשורים לנושא ההסכת. ואם יש אתר – שיהיה בו רק הסכתים? זה דל מדי. צריכים עוד תוכן. תוכן = בלוג. אבל שאני אכתוב בלוג? על מה יש לי לכתוב? מה גם שבלוג צריך לתחזק ולנפק רשומה כל שבוע או שבועיים או חודש, ולא פעם בחצי שנה.

נזכרתי שדי מזמן ערכתי את הבלוג של תחום שפות במטח, ושם כתבתי כמה רשומות. החלטתי להעלות את הטורים לבלוג באתר המתהווה וגם לצרף דברים שכתבתי בבמות אחרות (עיתונים, למשל) ולנסות לחשוב על רעיונות ונושאים לטורים חדשים.

להפתעתי הרעיונות החלו לזרום, והינה דוגמות לרשומות שיעלו בקרוב:

  • כל המקומות שבהם מלמדים עריכת לשון. וכדי לחסוך לכם זמן הוספתי אימלוק על כל מקום ומקום ובו הפרטים העיקריים (למשל: האם הלימודים שנה או שנתיים, באילו שעות, מה העלות)
  • כמה פעמים שמעתם "אתה רוצה ללמוד לשון? אבל מה תעשה עם זה?"? בדיוק לשם כך חיברתי מדריך מיוחד שמאגד את כלללללל העבודות שמי שלומד לשון או עריכת לשון יכול לעבוד בהם (לא, לא רק מורה לעברית)
  • רשימת ספרי חובה בבית של כל עורך לשון ויועץ לשון
  • כולנו יודעים שיש שיבושי עברית, אבל לא כולנו יודעים מה הסיבה לכך – אציג שיבושים שונים ואסביר מניין השיבוש נובע כי מאחורי כל שיבוש יש היגיון

הגעתי למסקנה שנכון לבדל את שם האתר משם ההסכת, ולאחר מחשבה לא פחות רבה מזו עד שמצאתי את השם "קולולושה" – אימצתי את השם "לשוניאדה" שהציע לי חבר יקר בשם אייל שלמה. זה שם נהדר כי הוא גם כולל את המילה "לשון" כך שמיד מבינים על מה האתר, הוא גם מילה אחת, הוא גם משדר משהו גדול (כמו אולימפידה) וגם משהו חגיגי (כמו תימניאדה).

קבוצת הפייסבוק

מאנשים אחרים בעלי הסכת, הבנתי את החשיבות של קבוצת פייסבוק שמלווה את ההסכת. כך המאזינים עצמם מקבלים בָּמה להעיר על מה שנאמר בהסכת, לשאול, לדון, וגם נוצר בית חם למי שאוהב עברית.

פתחתי קבוצה בפייסבוק, אבל היה לי חשוב לבדל אותה מקבוצות אחרות. הרי כבר יש קבוצות לשון אחרות לשאלות ולדיונים, ולשם מה יש צורך בעוד אחת, ולכן החלטתי "לגייס" מומחים שישתתפו בה ויוכלו להשיב על שאלות שיעלו בקבוצה: ד"ר ניסן נצר מהמחלקה ללשון העברית באונ' בר אילן, ד"ר תמר קציר – מרכזת מערך התשובות בענייני לשון באקדמיה ללשון העברית, הגב' אילנה טוקטלי – עורכת בכירה בהוצאת ביאליק ולשעבר מרצה לתלמידי עריכת לשון באונ' בר אילן.

החששות

היו לי – ועדיין יש לי – חששות לא מעטים בכל המהלך הגדול הזה של ההסכת, האתר, הבלוג וקבוצת הפייסבוק. חלק ציינתי לעיל, וכאן אשלים את התמונה.

ההסכת – האם אצליח להתמיד, האם המרואיינים יסכימו לבוא, האם אמצא די מרואיינים מעניינים, האם לנצח אתרגש. היכן מעלים את הקבצים, איך אנשים יגיעו להסכת, איך לפרסם אותו (אגב, כשיהיו לי תשובות לשאלות האחרונות אולי ביום מן הימים אמצא את עצמי כותב מדריך להסכתַאי המתחיל :-)).

האתר – איך בכלל מקימים אתר, באיזו מערכת לבנות אותו, איך קונים דומיין (החלופה העברית "תחום" אינה מסתדרת לי), איך מקשרים בינו ובין האתר, איך בוחרים תבנית ועיצוב לאתר, מי יעזור לי בענייני העיצוב והתכנון באתר.

הבלוג – האם יש ביקוש לבלוג כזה, מה בדיוק יהיו תכניו, האם יהיה לי מה לכתוב בבלוג, האם אצליח להתמיד ברשומות בבלוג.

קבוצת הפייסבוק – יש די והותר קבוצות עברית בפייסבוק ולמה צריך עוד אחת. כיוון שאני מנהל, המשמעות היא שיש לי אחריות על התוכן ואחריות להשיב לשואלים, וההשלכה היא שאצרך להימצא בפייסבוק יותר ממה שאני נמצא כיום. וכבר היום אני מרגיש שאני עובר את הגבול! חשבתי לנתק את ההתראה שאני מקבל לנייד בכל פעם שמישהו כותב משהו בפייסבוק או בקבוצה שאני נמצא בה. כעת אני מרגיש שהתלות שלי בפייסבוק תגדל, ואיני משוכנע שהמהלך הזה בריא לי. ימים יגידו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: