אתם קופצים לאיEYלת או לאיEלת? תפנימו: אין צליל EY בעברית!

בחנו את עצמכם – כיצד אתם הוגים את המילים הללו: איזה, איפה, מידע, לפני ואחרי, תימני, זיתים, ביצים, איתן, הידד. אם מצאתם צליל EY באחת המילים כדאי שתדעו שבעברית אין צליל EY.

מה אתם אוכלים? זיEYתים או זיEתים?
מתוך Freepik

יש לי כל מיני "גלינגים" באוזניים כשאני שומע אנשים הוגים מילים בתנועות שאינן תקניות, כמו מEכיר במקום מAכיר, ו"הגלינג" החזק ביותר באוזניי הוא כשאני שומע תנועת ey במקום e, כגון ביEYצה, זיEYתים, איEYפה, איEYזה, איETתן, תEY (=תה), תEYשע.

בעברית יש די הרבה סימני ניקוד – פתח, קמץ, צירה, סגול, חולם, חיריק, שורוק, קובוץ (ובשמו ה"נכון" יותר – קיבוץ. כן, כמו דגניה). היסטורית אלה שהמציאו את כל סימני הניקוד הללו גם הגו כל סימן בצורה שונה (שאם לא כן אין היגיון להמציא סימנים שונים לאותו ההגה). ואולם מערכת ההגייה בעברית שלנו מבוססת על ההגייה הספרדית, שבה יש רק חמש תנועות, ואין בה הבדל בין צירה לסגול, בין פתח לקמץ ובין שורוק לקובוץ (אם לא הבנתם – צפו בהרצאה הזו). הנושא שלנו הוא התנועה ey ולכן אתמקד בצירה ובסגול – גם את הצירה וגם את הסגול הגו e בלי כל הבדל, ומקור ההגייה של הצירה כ-ey הוא במזרח אירופה, ומשם ה-ey חדר גם לעברית שלנו היום.

גם אתם סובלים מה-ey? תאשימו את השפות הסלביות

החוקר החשוב של הגייה האשכנזית הוא אילן אלדר, ובספרו מסורת הקריאה הקדם-אשכנזית: מהותה והיסודות המשותפים לה ולמסורת ספרד – כרך א הוא כותב כך (עמוד 31 הערה 34 א):

המבטא הדיפטונגי (=ey – י"נ) של הצירה נצמח אצל האשכנזים מאוחר יותר. עוד לקראת סופה של המאה הט"ו יש בידינו עדות מפורשת על מבטא מוֹנוֹפְטוֹנְגִי (ההפך מדיפתנוג, כלומר אין שם ey  – י"נ) של תנועה זו.

עד המאה ה-13 למניינם הייתה ההגייה האשכנזית כמו ההגייה הספרדית – בלי הבדל בין קמץ לפתח ובין צירה לסגול. יש לכך עדויות מכתבי יד של המחזורים אשכנזים הקדומים – חלק גדול מהם מנוקד בשיטת הניקוד הארץ ישראלית-טברנית (כלומר הניקוד הרווח בימינו), ובניקוד יש עירוב מוחלט בין פתח לקמץ ובין צירה לסגול. כלומר כשיש תנועת a הם השתמשו באקראי בקמץ או בפתח, וכשיש תנועת e הם השתמשו באקראי בצירה או בסגול (כמו בכתב יד פארמה א של המשנה).

הסיבה שהם החליפו את סימני הניקוד היא משום שהם הגו הן את הקמץ והן את הפתח a ומשום שהם הגו הן את הצירה והן את הסגול e – בדיוק כשם שילד בכיתה א מנקד תנועת a פעם בפתח ופעם בקמץ.

המילה חכם לדוגמה יכולה להינקד במחזורי אשכנז הקדומים (וכאמור, גם אדם בימינו שאינו יודע לנקד ניקוד מדעי) בכל האפשרויות: חַכַם, חָכָם, חַכָם, חָכַם. המילה דרך יכולה להינקד דֶרֶך, דֶרֵך, דֵרֶך, דֵרֵך. כל הצורות אפשריות כשאין הבדל בהגייה.

המערב הפרוע. גם בצליל ey
מתוך Freepik

מהמאה ה-13 התחילו להבחין בין צירה לסגול. את הצירה התחילו להגות כתנועה גבוהה יותר וקרובה לחיריק, ואילו את הסגול כנמוך יותר וקרוב לפתח (בדומה להגייה של אנשי טבריה, אלה שהמציאו את סימני הניקוד הרווחים היום). שימו לב: ההבחנה בין צירה לסגול לא הייתה באמצעות ey .

רק בסוף המאה ה-15, תחילת ה-16, כלומר שלהי ימי הביניים, ורק במזרח אירופה הפך הצירה ל-ey, כנראה בשל השפעת השפות הסלביות (פולנית, למשל). יוצאי מערב אירופה המשיכו להגות את הצירה כ-e, ועד היום הם אינם הוגים ey – לא יוצאי הולנד, לא יוצאי גרמניה, לא יוצאי הונגריה ועוד.

ציינתי לעיל ש-ey צמח במזרח אירופה ולא במערבה, ואם אתם מכירים אנשים יוצאי ארצות אשכנז שאינם ממזרח אירופה שכן הוגים ey הסיבה היא שגם בארצות אנגלוסקסיות התחילו להגות את הצירה ey בגלל הגירה של יהודים ממזרח אירופה לארצות אלו וגם משום שבאנגלית יש ey (לייזר, למשל).

לכן היסטורית ברור שאין ey בעברית, וברור שההגייה המופתית היא e. כך קבע ועד הלשון (המוסד שהיה לפני האקדמיה ללשון העברית), וכידוע קביעותיו מחייבות גם את האקדמיה ללשון, כל עוד האקדמיה לא שינתה את ההחלטה והיא אכן לא שינתה.

באתר האקדמיה יש תשובה בעניין התקן של הגיית צירה מלא (צירה שאחריו יש יו"ד) והינה דברהּ:

אשר להיבט התקני, אומנם בראשית המאה העשרים קבע ועד הלשון את המבטא התקני בעיקר על פי מסורת ההגייה הספרדית הן בתנועות הן בעיצורים. ואולם בפועל ההגייה שהתגבשה אצל רוב הדוברים היא שילוב בין שתי מסורות ההגייה – הספרדית והאשכנזית (מערכת התנועות בעיקר מן המסורת הספרדית ומערכת העיצורים בעיקר מן המסורת האשכנזית). כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e  (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.

כיוון שהאקדמיה אינה מתערבת הרשו לי להתערב – אין ey בעברית! כאמור, תנועת ה-ey חדרה משפות זרות, וגם זאת רק בקרב חלק מסוים (מזרח אירופה), ולכן אין מקומה עימנו.

אני קורא מכאן למגר אותה, ולכל הפחות להמעיט להשתמש בה ככל הניתן.

מבחר דוגמות להגיית ey בעברית שלנו

שמעתי שתEה טעים יותר מתEYה
מתוך Freepik

אחדד כי בקרב יוצאי מזרח אירופה הגו ey בצירה גם כשלא הייתה יו"ד במילה, ולכן את המילה סֵפֶר הם הגו סֵEYפֶר, וזאת גם הסיבה שבקריאת התורה בפרשת זכור הם הוגים "תמחה את זEYכר עמלק". לעומתם, דוברי העברית היום הוגים ey בעיקר כשיש יו"ד לאחר תנועת ה-e, כגון דוגמות להגיית ey היום: מיEYדע, וכוליEY, ביEYת- (המילה "בית" במסמיכות. כמו בית ספר), איEYלת, חיEYפה, ואולם כשאין יו"ד בדרך כלל אין הוגים ey (לקמן אציין מקרים מסוימים שכן).

לפי הבלשן ישי נוימן (קראו למטה ב"עוד בנושא") הסיבה שיש ההוגים צירה מלא (כלומר תנועת צירה שיש אחריה יו"ד) כ-ey היא שאנשים תופסים את היו"ד שלאחר הצירה כעיצור ולא כאם קריאה, כשם שהיו"ד במילה הביתה היא עיצור. נכון שבניקוד, היו"ד בהביְתה"מנוקדת ואילו היו"ד במילה בֵּיצָה אינה מנוקדת, אבל כיוון שרוב מוחלט של הדוברים אינם בקיאים בניקוד, הם אינם מודעים לכך.

אם המסקנה היא שהיו"ד היא "האשמה" בהגיית ey היום, מדוע יש ההוגים ey גם כשאין יו"ד, כמו במילה תשע? הינה מה שנוימן משיב:

  • תשע, ה"א, פ"ה, וכולי (מילה שמקורה ארמי) – כיוון שכותבים כך: 9, ה', פ', וכו', חוסר היו"ד אינו ניכר.
  • תה – בני הדור הישן הרבו לשתות תה, ולכן הגו הרבה את המילה והנחילו את הגיית ה-ey בה לדור החדש.
  • קבה, לדה, לצן, מְכָל (שימו לב שכאן אין צירה כלל אלא שווא!) – כיוון שבכתיב חסר ניקוד מוסיפים יו"ד – קיבה, לידה, ליצן (ע"פ הכללים החדשים של הכתיב המלא – ליצן ביו"ד, וגם לפני הכללים החדשים רוב מוחלט כתב כך בניקוד לכללים) – חזרנו לסיבה שציינתי לעיל. אגב, לרשימה הזו הייתי מוסיף את המילה ממד שרבים כותבים מימד, בניגוד לכללים הכתיב המלא, ולכן גם הוגים מיEYמד.

מעניין לבדוק מדוע דווקא ברשימת המילים להלן כמעט כל דוברי העברית הוגים ey למעט אני ואולי עוד שני משוגעים לדבר (בדקו את עצמכם ותעדכנו בתגוביות. אשמח לגלות עוד "משוגעים" כמוני):

  • שמימי
  • אי-שם
  • איתן
  • מי-פה
  • ליצן
  • חֵי נפשי
  • יפיפה/יפהפה
  • הידד!

בעיית מיגור ה-ey

ספרכם או ספריכם?
מתוך Freepik

לעיל קראתי למגר את ה-ey ואולם למיגור הזה יש מחיר מסוים. המחיר הוא שכך "ייעלם" הבידול בהגייה בין יחיד לרבים בצורת נסמך בגזרת ל"ה וכן בשמות עצם מלעיליים וכן בעוד דוגמות שאציג כאן.

בדוגמות כאן התעלמו נא מהכתיב שמבדל בין שני המשמעויות וחשבו על ההגייה הזהה אם אצליח במשימתי למגר את ה-ey. דוגמות:

בצורת נסמך בגזרת ל"י/ה:

  • בנה ישראל לעומת בני ישראל
  • קנה מידה לעומת קני מידה
  • רועה צאן לעומת רועי צאן
  • מורה דרך לעומת מורי דרך

בשמות עצם מלעיליים בכינוי חבור לנוכחים או נוכחות (סיומת -ְכֶם/ן, -ֵיכֶם/ן):

  • ספרכם (=הספר שלכם) לעומת ספריכם (=הספרים שלכם)
  • בגדכם (=הבגד שלכם) לעומת בגדיכם (=הבגדים שלכם)
  • ילדכם לעומת ילדיכם
  • חדרכם לעומת חדריכם

בכינוי למדברים -ֵנוּ (ליחיד) לעומת -ֵינוּ (לרבים):

  •  שִׁירֵנוּ (=השיר שלנו) לעומת שִׁירֵינוּ (=השירים שלנו)
  • סִירֵנוּ לעומת סִירֵינוּ

יש גם מקרים פרטניים של בידול כמו בֵּין לעומת בֵּן.

שמעתי יועץ לשון מסוים שאמר כי על פי תפיסתו, ההבנה של הטקסט חשובה יותר מהתקן ומההיסטוריה הקלסית של העברית, ולכן במקרים שההגייה אינה מבדלת בין צורות בעלות משמעות שונה הוא כן יאמר לקריין להגות ey כשיש צירה ויו"ד. ובאמת כך נוהגים בקול ישראל – הקריינים נוהגים לומר ey במצבים הללו.

איני שולל על הסף את התפיסה הזו, אבל לא הייתי משתמש ב-ey כדי לבדל בין הצורות אלא מנסה לעקוף את הבעיה (למשל לפרק את חדריכם לחדרים שלכם). מה גם שבדרך כלל מבינים מההקשר אם מדובר ביחיד או ברבים.

יש ey בלועזית

לאחר כל הדיון הנ"ל נכון לשוב ולהדגיש שאמנם אין ey בעברית אבל יש בשפות זרות, כמו בשפה העולמית – האנגלית.

ולכן כשיש מילה שאולה שבמקורה כן הוגים ey, כך נמשיך להגות גם כשהיא חודרת לעברית – לייEYזר, לייEYדי, פלייEY סטייEYשן, פייEYסבוק, וייEYז. אגב, לעיתים אנו הוגים ey במילים אנגליות, אף על פי שבאנגלית אין בהן ey, למשל ספייEYשל (ובקרב המבוגרים היו שנהגו לומר קרייEYקר).

הינה סרטון מתוק המציג עולם שבו אין ey בכלל. כאמור, הוא צודק במילים עבריות אבל לא במילים לועזיות.

עוד בנושא

להרחבה על ey בימינו קראו את מאמרו של ישי נוימן: מוצאה של הדו-תנועה ey בעברית בת-זמננו והגורמים המתנים את תפוצתה, העברית שפה חיה ו (תשע"ג)

(תודה לד"ר גבריאל בירנבאום על העזרה בכתיבת הטור. תצלום התמונה המלווה: רועי צוקרמן)

בטור הבא

ברשומה הבאה אסרוק את מצב ה-ey בתחום השלטים ובתחום המוזיקה. תגלו שאותו מקום מופיע בשלט בתעתיק לאנגלית בציון ey ופעם בלעדיו, ותיווכחו שאותו הזמר שר את אותה המילה פעם כשהוא הוגה ey ופעם לא. גם השוויתי בין ביצועים שונים של זמרים שונים את אותו השיר וגיליתי ממצאים מעניינים אצל כל זמר וזמר. אז איEYפה, איEפה, איEYפה, איEפה העוגה? חכו לשבוע הבא.

רוצים להתעדכן ברשומות חדשות שעולות כאן לאתר? לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"

5 תגובות בנושא “אתם קופצים לאיEYלת או לאיEלת? תפנימו: אין צליל EY בעברית!

הוסיפו את שלכם

  1. אז מה אתה בעצם אומר – שלא צריך להיות הבדל בין צירה לסגול? אז בשביל מה יש שני סימני ניקוד אם זו אותה התנועה? זה אומר שגם לנו מותר לערבב בין צירה לסגול כמו במחזורי אשכנז הקדומים?
    אני דווקא אוהבת את ההבדלה – אני גם אוהבת את ההבדלה בין קמץ לפתח שנהוגה בהגייה האשכנזית. אם יש סימני ניקוד שונים, בואו ונבדיל ביניהם. לא?
    וגם הבדלים בדגשים אני אוהבת – בהגייה האשכנזית (ואולי בעוד תפוצות?) מבדילים בין תּ דגושה ל-ת רפויה. זה משעשע בעיניי שאנשים שלפעמים אפילו לא מבינים את המילים שהם אומרים (בתפילה, או בקריאת התורה), יודעים אם ה-ת' היא רפויה או דגושה ומבטאים בהתאם, לעומתי, שאני בד"כ מבינה את המילים, אבל אין לי שמץ של מושג מה מצב ה-ת' בכל מילה…
    ויש תפוצות שמבדילות בין ג' רפויה לדגושה, וגם ב-ד'. למה לא מאמצים את זה כולם? בשביל מה יש דגש אם מתעלמים ממנו?

    ובאותו עניין אבל הפוך – הבדלה שמוזרה לי. אצל החסידים, יש הגייה שונה מהרגיל של הקמץ ושל השורוק – את הקמץ הם מבטאים כמו שורוק, ואת השורוק הם מבטאים כמו חיריק. ככה שלמשל את המילה חנוכה הם מבטאים חניכּוּ! מה העניינים איתם? אתה אולי יודע מאיפה זה בא ומי הרשה להם?! (מילא שהמציאו לעצמם נוסח תפילה אחר (שדווקא תפס מאוד, במיוחד במערכת החינוך), אבל צורת הגייה אחרת?? מה נסגר? (מזל שלפחות זה לא תפס…))

    1. כדי להשיב לתשובה שלך צריך לדעת את ההיסטוריה של הניקוד. יש הרצאה מומלצת בנושא: https://www.youtube.com/watch?v=E4ZQbyYtF5s. היא תשיב על שאלותייך. כמו כן, יהיה הסכת-פודקאסט שיעסוק בניקוד וייתן מענה על כל מה ששאלת.

      1. מעניין ממש. וכרגיל, בכול אשמים בני אדם…

        זה אכן נתן מענה לחלק מהשאלות שלי. אחכה לפודקאסט בשביל השאר 🙂 .

    1. אכן, גם הם התקלקלו 🙂
      ואתה מדבר על קטלוג (מפרטון?) "שבוע הספר התימני" שהופץ בבתי הכנסת 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: