ככה הפכתי יועץ לשון: טור פרידה מהטלוויזיה החינוכית

היום הטלוויזיה החינוכית נסגרת, ואני מנצל את ההזדמנות לשתף בצעדיי הראשונים בעולם ייעוץ הלשון: הדברים שלמדתי בתפקידי כיועץ לשון בחינוכית, סוגיות לשון מעניינות שצצו ועלו בתפקיד ולעיתים כללו ויכוחים עם מפיקי התוכניות, וכמובן להודות לחינוכית על ההזדמנות שנתנה לי.

הכול התחיל כשצלצלתי לנתן נחמיאס, יועץ הלשון המיתולוגי של החינוכית, כדי לראיין אותו למדור שהיה לי בעיתון הצופה.

התרגשתי לשוחח עם נתן כי הוא נחשב אגדה בעיניי, ומקום כבוד היה לו לצד טיפטיפ, נילס, בינבה (ולא בימבה!) טאו טאו וגברת פלפלת.

נתן סירב לריאיון, והתפתחה בינינו שיחה ארוכה שהפכה לכמה שיחות. הוא התרשם מהידע שלי ומהאהבה שלי ללשון, ושיתף אותי שעוד מעט הוא פורש לגמלאות ומתפרסם מכרז לתפקידו. בזכות נתן ידעתי על המכרז ליועץ לשון לחינוכית.

התמודדתי, וזכיתי.

זכיתי להגשים חלום.

עוד בלימודי עריכת הלשון התאהבתי בתחום ייעוץ הלשון דווקא. זה קרה בקורס של ד"ר צפורה שפירא "הכרעות נורמטיביות בעריכה". הקסימה אותי העובדה שבייעוץ לשון עוסקים בטקסט דבור, בדר"כ קצר ומעניין, ולא בטקסט כתוב, בדר"כ ארוך ומייגע ולא אחת משמים. הלכתי שבי אחר ייעוץ הלשון כי בתחום הזה אין אותיות "מתות" אלא האותיות מתעוררות לחיים בזכות הצלילים ותנועות.

וכך, טרי וירוק מהלימודים, הפכתי ליועץ הלשון של הערוץ היחיד שיש בו יועץ לשון של כל הערוץ – לא רק בתחום החדשות או הפרסומות.

בפועל, מאז פרש נתן, שינו את הגדרת התפקיד ולא כל התוכניות עברו דרכי כבימי נתן, אבל עדיין היה זה הערוץ היחיד שנושא ייעוץ הלשון מרכזי וחשוב אצלו, והוא חלק מהשיקולים כשעובדים על תקציב ההפקה של תוכנית מסוימת.

5 שנים הייתי יועץ הלשון של החינוכית, ונהניתי מכל רגע. פגשתי דמויות ש"גדלתי עליהן" ועם רובן גם עבדתי באותה ההפקה (מוני מושונוב ודבלה גליקמן; אבי יקיר הלא הוא קשקשתא; יהורם גאון ב"גאון של אבא" ועוד), הסתובבתי באולפנים שהקליטו בהם את התוכניות ש"גדלתי עליהן" (פרפר נחמד, בלי סודות ועוד, ונהגתי לדמיין לעצמי שהינה "כאן באולפן הזה עמדה עופרה חזה ושרה 'קנו פרחים'"), הגשמתי חלום כמוס להיות "שחקן" (לחצו בסרטון מתחת ותראו אותי ניצב ב"גאון של אבא"), בפעם הראשונה בחיי היה לי כרטיס ביקור, ובתחום המקצועי למדתי רבות – הכרתי מונחים חדשים מעולם הטלוויזיה ונדרשתי לסוגיות חדשות בעולם הלשון.

התחלתי להכיר מונחים ומושגים בתחום התקשורת והטלוויזיה, כמו מהו ליין אפ (בעברית: תסדיר) ומהו אינטר-קאט (האם יש לכך מילה בעברית? בדקו במילון תקשורת רדיו וטלוויזיה), וראיתי כיצד מפעילים בובות, כיצד השחקן יודע לאיזו מצלמה להביט, מה צועק הבמאי בחדר הבקרה ועוד.

עולם הלשון שהכרתי באוניברסיטה ירד סוף-סוף לעולם המציאות. כיוון שנכנסתי לנעליים הגדולות של נתן בהיותי סטודנט טרי מהאקדמיה, את כל הכללים שלמדתי החלתי על התסריטים שקיבלתי לייעוץ לשון. ערכתי לכתחילה כל טקסט בלי להתחשב במשלב, בדובר ובמצב. כל מילה סומנה על פי התקן העברי מבלי להתחשב בשיקולים אחרים.

אט-אט, ובעזרתו של נתן שליווה אותי בצעדיי הראשונים, הבנתי מתי נזקקים לתיקונים לכתחילה ומתי לתיקונים בדיעבד, גיליתי מתי נכון להתעקש ומתי נכון לשחרר.

אגב לשחרר – הינה סיפור מעניין:

התוכנית "מורה פרטי" מכינה לבגרות במתמטיקה, ובאחת התוכניות הגיעו לנושא "החזקות". בעברית צורת הרבים של "חזקה", היא "חAזAקות" ולא "חEזקות" כמו שמקובל לומר. הנושא גרר ויכוח מעניין (ואולי גם קצת קולני :-)) ביני ובין אנשי ההפקה, ועלו צדדים שונים בעד ונגד. טענת ה"נגד" הייתה הגיונית ולפיה החומר בתוכנית די כבד ולא רוצים שהמאזין ישמע "גלינגים" בכל פעם שהוא ישמע "חAזAקות" ויחשוב על כוח במקום להתרכז בתוכן. הנושא הגיע עד מנהלת התוכניות, ולאחר דין ודברים הושגה פשרה מעניינת, וזו היא (לחצו על הסרטון, ותגיעו מיד למקום המתאים):

ציינתי "תיקונים לכתחילה" וזה המקום לשתף כי חידון התנ"ך הארצי היה חגיגה כפולה ומכופלת. גם משום שאני הקטן יועץ הלשון של מעמד נכבד כל כך וגם כי זה המקום "לעוף" על העברית. סוף-סוף חגיגת עברית אמיתית, הכול לכתחילה, הכול נוצץ, כל הצורות – אפילו הארכאיות – כשרות. ולא רק כשרות, אלא מתקבלות בשמחה ובחדווה. כמו כן שמחתי לעבוד עם אנשי מקצוע כמו ג'קי לוי וסיוון רהב מאיר שהנחו את החידון, כל אחד בשנה אחרת.

העבודה בחינוכית גם חשפה אותי לעולם לשוני חדש שלא עסקנו בו בלימודים ולא חשבתי עליו מעודי – הפער בין הלשון הדבורה לכתובה כששתיהן מופיעות זו לצד זו. כוונתי לכתוביות בעברית המופיעות כשהדובר דובר עברית (הכתוביות שנועדו לליקוי השמיעה). בתפקידי כיועץ הלשון גם דגמתי את הכתוביות לראות שאין שגיאות הקלדה, כתיב או עריכה, וכך התוודעתי לעולם החדש והמורכב הזה. כשהדובר מדבר בשפה זרה ויש תרגום לעברית – העולם די פשוט: למתרגם ולעורך הלשון יש חירות לשנות סדר של מילים וכדומה. אבל כשהדובר דובר עברית והטקסט המופיע עברי אף הוא – החירות מוגבלת. אם הדובר אמר "שלוש ילדים"  – האם בכתוביות לכתוב "שלושה ילדים"? אם הדובר אמר "כנראה ש" האם לערוך ולכתוב "נראה ש"? אם הדובר אמר "איזה בעיה יש פה?" האם לערוך ל"איזו בעיה יש פה"? אלה היו שאלות שלא דנו בהם לפניי. אדייק: יועצי לשון כן הכריעו בעניין כשנדרשו לנושא, אבל היו אלה הכרעות פרטיות. במקרה של החינוכית נדרשה מדיניות שתחייב את כל יועצי הלשון של הכתוביות העובדים עם החינוכית.

האחריות הזו, כמו גם עוד אחריויות בתפקיד, הייתה קשה לי. בנושא הכתוביות לא ידעתי מניין להתחיל, ולכן כינסתי יועצי לשון העוסקים בתחום ויחד דנּו בנושא כדי להתוות מדיניות כללית בנושא (ועל כך ארחיב ברשומה נפרדת). כובד האחריות התעצם כשנדרשתי לבחון יועצי לשון אחרים שביקשו לעבוד עם החינוכית. אני הקטן בוחן אנשים אחרים?! מי אני ומה אני?!

בזכות החינוכית נאלצתי לקפוץ למים העמוקים והקרים אע"פ שאני מאלה שנכנסים אט-אט למים. ככה למדתי, החכמתי, וגיליתי עולמות חדשים.

על כל השנים היפות הללו ועל הניסיון והידע שצברתי בחינוכית, אני מודה לך, חינוכית יקרה. אני מקווה שהערוץ הילדים החדש – כאן חינוכית – יראה בעברית דבר חשוב ומרכזי; לא פחות ממך, ואפילו יותר.

ירעם נתניהו

רוצים להתעדכן ברשומות חדשות שעולות כאן לאתר? לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: