על הקשר בין שומר, נוטר והנצרה שבנשק. אילן חיים פור בטורו "פניני עברית".
הנוטרים הם שוטרים יהודיים בארץ ישראל ששירתו במסגרת המשטרה הבריטית. תפקידם היה להגן על ישובים יהודיים ועל הדרכים מפני כנופיות ערבים. השם נוטרים בעברית המקראית משמעו שומרים, כך למשל: "שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי" (שיר השירים א, ו). שורש המילה 'נוטרים' הוא נט"ר.
במקרא מצאנו גם "לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙" (ויקרא יט, יח) בחסרון הנ' השורשית. כלומר, התורה אוסרת על האדם לשמור בליבו שנאה לחברו, והדגש באות ט' תמורת האות נ' שנשמטה במילה שהיא מגזרת חסרי פ"נ. כך גם הכלא הוא מקום ששומרים על הכלואים לבל יברחו, נקרא במקרא בשם חצר המטרה: "וְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא הָיָ֤ה כָלוּא֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה" (ירמיהו לב, ב). בהיות ירמיהו מנבא על החורבן הצפוי על ידי הכשדים של המקדש הראשון, כלא צדקיהו מלך יהודה את ירמיהו, לבל יוסיף להתנבא.
בעברית עשויות האותיות צ' וט' להתחלף. לכן המילה נטר הוא למעשה נצר. אולם, לדברי המלבי"ם (תהילים קיט, לד) נצר מבטא שמירה מעולה יותר לגודל חביבות הדבר וחשיבותו. כך גם התרגום הארמי למילה נצר הוא נטר (ראה למשל אונקלוס לד, ז). מהוראה זו נגזר התואר נצור, למשל נשק נצור באמצעות הנצרה, שמונעת אפשרות של שימוש בנשק.
כתיבת תגובה