מצטרף למחנה נתניהו

בימי ראשית המדינה, המרת שמות משפחה לועזיים בעבריים הוצגה כחובה לאומית של ממש. דרכי ההמרה החלו מתמסדים עד כדי כך ש"מדריכים להמרה תקינה" חוברו, ביוזמה פרטית כמו גם ביוזמת מוסדות רשמיים.

הגדיל לעשות דוד בן-גוריון, כאשר קבע בחוק כי קצינים בצה"ל ושליחי המדינה בחו"ל חייבים לעברת את שם משפחתם. בן-גוריון עצמו היה בבחינת "נאה דורש נאה מקיים", לאחר שעִבְרת את שם משפחתו "גרין", כמו גם רבים וטובים: אליעזר בן יהודה שבעברו נקרא "פרלמן", יצחק בן צבי שהיה "שימשילביץ", ומשה שרת שהיה "צ'רתוק".

מר דוד גרין מתבקש להמיר את שמו. צילום: פריץ כהן, לע"מ פריץ כהן, לע"מ "גברת עטייה, נא להיכנס בבקשה"

אולם, בנקוף השנים, תהליך העִברות הלך ודעך לו לאטו, עד שכיום הפך לשכוח אל. היום עולות טענות הפוכות, לפיהן חשוב לשמר את שמות המשפחה המקוריים אשר משקפים את ההיסטוריה של העם היהודי. על פי אסכולה זו, דווקא שימור שם המשפחה מסמל את מסורת האבות, ומהווה זיכרון והמשכיות לבני המשפחה שכבר אינם.

על אף היכרותי את הטענות שציינתי לעיל, ההחלטה שגמלה בלבי לעברת את שם משפחתי נשארה איתנה מזה שנים רבות. הסיבה להחלטתי פשוטה, וחזקה אף יותר מכול הטענות יחדיו: אם אנו חיים במדינה עברית, מדברים, מתקשרים ואף חולמים בשפה העברית – אין כל סיבה ששם המשפחה לא יהיה עברי. מה גם, שפעמים רבות ניתן לעברת את שם המשפחה מבלי לשנות את משמעותו.

העובדה שהריני יהודי בעל שם משפחה זר, בעל שם משפחה גלותי, בעל שם משפחה גויִי, התחדדה אצלי כאשר לפני הרבה הרבה שנים, ביום סגריר אחד, ישבתי בקופת חולים והמתנתי לתורי. בעודי משתעמם,

פזלה עיני אל עבר תעודת הזהות הכחולה שהחזיקה בידה אישה ערבייה אשר ישבה לצדי. שם משפחה אשר קרץ אלי מתוך התעודה היה "עטייה".

שפשפתי עיני כלא מאמין, וכאילו על מנת להוכיח לי שאין זה חלום, האחות הכריזה את שמה: "גברת עטייה, נא להיכנס בבקשה". 'גברת עטייה', מלמלתי לי וחשבתי כי בסיטואציה שונה, עוד הייתי יכול לחשוב שמדובר באימא שלי.

לא ברור לי כיצד אנשים, ולא חשוב מוצאם, אינם חשים בזָרות הזו, כאשר לצד שמם הפרטי והעברי טבוע שם משפחה לועזי. בין אם מקור שם המשפחה הוא ביידיש, בגרמנית, ברוסית או בערבית, בין אם השם הוא קופמן, הופמן, אפשטיין, אקשטיין, גולדמן, הופמן, רוזנברג, רוזנבלום ורונבלט, אבוטלוב, טייב, אזולאי או חסן. כולם כולם, ללא יוצא מן הכלל, צריכים לעברת את שם משפחתם ולהתחבר לשורשם האמיתי – שפת הקודש. כפי שעשיתי אני, וכפי שהייתי עושה מזמן אם לא על מנת לברר מהו העברות הראוי.

שם משפחתי המקורי היה "עטיה", אולם בשל עיוותים שאין כאן המקום להאריך בהם, הוחלפה העי"ן באל"ף. משמעותה של המילה הערבית "עטיה" (عطية) היא מַתָּנָה, ושורשה של המילה הוא עט"ו (عط"و) אשר משמעו: נָתַן, נְתִינָה.

אמנם יכולתי לעברת את משפחתי ל"נתנאל" או ל"נתן" או ל"אלנתן" וכדו', אולם מכיוון שב"נתניהו" יש את השורש נת"ן בתוספת אותיות י' ה' ו' הלקוחות משם הוויה; מכיוון שאחי הבכור אף הוא עברת את שם משפחתו ל"נתניהו" מאותה הסיבה בדיוק; ומכיוון ששם המשפחה הזה מצא חן בעיניי – עִבְרתי לנתניהו.

זאת, כנראה מאוד לא למותר לציין עקב ההערות שזרקו לי עם היוודע הדבר, ללא כל קשר למר בנימין נתניהו, שאגב אף שם משפחתו עוּבְרת מ"מיליקובסקי" ל"נתניהו". החשש היחיד שעמד לנגד עיני בשאלת העברות היה שאלת חוסר הזיהוי. חששתי כי ייתכן ולא יקשרו בין שמי הישן לחדש, ובמיוחד כשמדובר באדם החוטא בכתיבה. אולם חשש זה הופרך מיד, בשל שמי הפרטי. את השם "ירעם" נושא בגאווה אדם אחד בלבד בישראל, נתון שנבדק במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל לפני כשלוש שנים.

כך, שאלא אם כן נולד לו בשלוש השנים האחרונות עוד ירעם, כישרוני ומחונן במיוחד, או שמא ביבי החליט לשנות את שם בנו הבכור יאיר לירעם, ואף דאג לו, בזכות הפרוטקציות כמובן, לטור ב –NRG מעריב – אני רגוע. ואתם?

ובזאת באתי, בפעם הראשונה, על החתום:

ירעם נתניהו

(פורסם ב-nrg יהדות, בתאריך 20/10/2005 למניינם)

מה דעתך על אלה?

כיצד אתם הוגים: לכּכֿב/לכֿכּב בסרט? הוא מהפּנט/מהפֿנט אותו? עגבנייה, שרביט, צרכן – המקרים שבהם אין דגש באותיות בג"ד כפ"ת למה צריך ללמוד לשון? כל התשובות גוגואים, הנדס־אפ, דוּקים – גלו מה הפירוש של שמות משחקי הילדוּת