תופעת הליעוז בעברית אינה חדשה, אבל כשהבוקר האזנתי לרדיו ושמעתי ארבע פרסומות ברצף שיש בהן מילים לועזיות (וגם בפרסומת נוספת בהמשך המקבץ) – הצטמררתי. שאלת מינון המילים הלועזיות הרימה ראש. לפניכם הפרסומות ששודרו ברדיו.
נכון, גם במקרא יש מילים השאולת משפות אחרות. כל שפה חיה מתנהגת כך, והעברית אינה יוצאת דופן. ואולם השאלה היא המינון. האם לא הגזמנו במינון.
נכון, אנו מצויים בחודש של מבצעי קניות מיוחדים: בלאק פריידי, שופינג איי-אל, יום הרווקים הסיני (אילו זה היה חג אמריקאי כנראה גם פה היינו משתמשים במונח לועזי). החגיגות הלועזיות הללו משפיעות על המילים שמתארות את הנושא. ואולם אינפלציית המילים הלועזיות אינה ייחודית רק בחודש הזה, אלא בזמן האחרון עוד ועוד מילים לועזיות חודרות לשפה, ופעמים הרבה יש להן חלופה עברית.
ברשומה זו אין לי ביקורת כלפי המפרסמים עצמם. הרי פעמים הרבה הם משתמשים בשפה שהעם משתמש בה או בשפה שהעם רואה בה יוקרה מסוימת. גם אין לי ביקורת כלפי הגופים המשדרים. כל שאני מבקש ברשומה זו הוא לעורר מחדש את הדיון במינון. האם אנו, דוברי העברית, לא הגזמנו במינון?
כתיבת תגובה