מהמילה "כוכב" נולדה המילה "לככב". רוב העולם הוגה לכּכֿב בניגוד לתקן העברי – לכֿכּב (בדגש בכ"ף השנייה!). גם בעוד מילים יש פער בין התקן ובין ההגייה בפועל – כיצד אתם הוגים: מהפֿנט/מהפּנט, מנכּיח/מנכֿיח, טלפּן/טלפֿן? על הסיבות להבדלים ועל עוד דוגמות מעניינות תקראו כאן.
כדי להבין רשומה זו טוב יותר, להלן כמה הסברים (מטיבי לכת בעולם הלשון יכולים לדלג על המסגרת):
-
בֿ, כֿ, פֿ – סימון לאותיות רפות, כלומר בלי דגש.
- אותיות בג"ד כפ"ת מקבלות דגש קל כשהן בראש מילה או אחרי שווא נח: פּשוט, כּפר; להלְבּיש, למסְפּר.
-
הבניינים פיעל, פועל והתפעל מקבלים דגש חזק באות השנייה של השורש: סיפּר (=פיעל), סופּר (=פועל), הסתפּר (=התפעל).
-
אם הבניינים פיעל, פועל והתפעל באים במילה שיש לה ארבע אותיות שורש ("שורש מרובע") – אין דגש חזק: מפֿרסם (=פיעל), לוכֿלך (=פועל), התלכֿלך (=התפעל).
-
בשם הפועל (=צורות כגון לשמור, ללכת, להכניס, להתפרסם) של בניין נפעל יבוא דגש חזק באות הראשונה של השורש: לְהִכָּנֵס, לְהִפָּסֵק.
-
מילים בצורה (=במשקל) של הדגם סְגַלְגַּל מקבלות בנטייה דגש באות האחרונה: סְגַלְגַּל – סְגַלְגַּלִּים, אֲדַמְדַם – אֲדַמְדַּמָּה, קְטַנְטַן – קְטַנְטַנִּים.
-
בעברית אין דגש בסוף המילה (למעט מקרים מסוימים שאינם מעניינינו כאן).
כולנו הוגים פֿילוסופיה ולא פּילוסופיה כי מילים לועזיות שחדרו לעברית נהגות כמו המילה במקור, גם בניגוד לכללי העברית.
עוד דוגמות: פֿסטיבל (ולא: פּסטיבל), ג'יפּ (ולא: ג'יפֿ), סלבּ (ולא: סלבֿ).
אבל כשהשם הלועזי מתחיל "להוליד" פעלים (=כשגוזרים פעלים מהשם הלועזי) – הפעלים מקבלים את כללי העברית.
וכאן מתחילה הבעיה – כיוון שאנשים רגילים ל"מילת המפתח" הלועזית שממנה "נולדו" הפעלים, הם הוגים גם את הפעלים שנולדו כמו מילת המפתח, גם בניגוד לכללים של העברית.
תופעת מילת המפתח שמשפיעה על הגיית המילים ש"נולדו" ממנה, קורית גם במילים עבריות, כמו שתראו עוד רגע.
הינה כמה דוגמות נפוצות שמצאתי, כולל הסבר להגייה התקנית (ההסבר מבוסס על ההסברים לעיל. מי שיקרא ולא יבין – כנראה בחר לדלג מהר מדיי על המסגרת לעיל 🙂 ):
מילת המפתח | ההגייה הרווחת | ההגייה התקנית | הסיבה להגייה התקנית |
דיפּלומה | מדופּלם | מדופֿלם | שורש בעל ארבעה עיצורים (ד-פ-ל-מ) |
שפֿם | משופֿם | משופּם | בניין פועל |
טלפֿון | לטלפֿן | לטלפּן | בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח |
טלפֿן | טלפּן | ||
מטלפֿן | מטלפּן | ||
יטלפֿן | יטלפּן | ||
כּוכֿב | לכּכֿב | לכֿכּב | בניין פיעל |
כּיכֿב | כּיכּב | ||
מכּכֿב | מכֿכּב | ||
יכּכֿב | יכֿכּב | ||
היפּנוט | להפּנט | להפֿנט | שורש בעל ארבעה עיצורים (ה-פ-נ-ט) |
היפּנט | היפֿנט | ||
מהפּנט | מהפֿנט | ||
יהפּנט | יהפֿנט | ||
נוכֿח | להנכֿיח | להנכּיח | בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח |
הנכֿיח | הנכּיח | ||
מנכֿיח | מנכּיח | ||
ינכֿיח | ינכּיח | ||
סובּסידיה | לסבּסד | לסבֿסד | שורש בעל ארבעה עיצורים (ס-ב-ס-ד) |
סבּסד | סבֿסד | ||
מסבּסד | מסבֿסד | ||
יסבּסד | יסבֿסד | ||
הפכפך | הפכפכֿה | הפכפכּה | מילה במשקל סְגַלְגַּל |
הפכפכֿים | הפכפכּים | ||
כלבֿלב | כלבלבֿים | כלבלבּים | מילה במשקל סְגַלְגַּל |
כלבלבֿה | כלבלבּה | ||
חפֿר | לחפֿור | לחפּור (לא במשמעות הסלנגית של "עשה חור בראש") |
בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח |
קפֿץ | לקפֿוץ | לקפּוץ | בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח |
נשבּר | להישבּר | להישבֿר | בניין נפעל |
נרפּא | להירפּא (כאן יש עוד סיבה שאנשים מוסיפים דגש – לבדל בין ר-פ-א ובין ר-פ-ה. "להירפא" בלי דגש נשמע מלשון רפוי, רִפיון) |
להירפֿא | בניין נפעל |
נפֿש | הנפֿשה | הנפּשה | בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח |
להנפֿיש | להנפּיש | ||
הנפֿיש | הנפּיש | ||
מנפֿיש | מנפּיש | ||
ינפֿיש | ינפּיש | ||
תכֿלת | תְכַלְכֿל | תְכַלְכּל | בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח |
לנכס | לנכֿס | לנכּס | בניין פיעל |
נכון שלכל כלל יש יוצא מן הכלל? הכלל הזה תקף גם פּׂה.
הינה חריג שבו במילה לועזית רוב הדוברים הוגים על פי התקן, אע"פ שמילת המפתח שונה מהמילים שנגזרו ממנה:
מילת המפתח | רוב העולם הוגה וכן התקן בעברית | הסיבה |
פֿילוסופיה | להתפּלסף | בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח |
התפּלסף | ||
מתפּלסף |
כלומר במילה הזו אנשים אינם מושפעים ממילת המפתח פֿילוסופיה שבה אין דגש בפ"ה, ולכאורה היינו מצפים שיגידו להתפֿלסף, התפֿלסף, מתפֿלסף.
למה שפר מזלה של המילה הזו דווקא? לאלוקים פתרונים.
יש עוד מילים מעניינות שדורשות דיון נפרד (למשל: התחבר – כיוון שבניינו התפעל, וכאמור לעיל יש דגש באות השנייה של השורש, לכאורה יש לומר התחבּר ולא התחבֿר גם במשמעות של "נהיה חבר עימו"), אבל אותן אשאיר לרשומה נפרדת.
09/12/2018 at 7:15 pm
בכולם השורש ס.פ.ג במשמעות של משיכה והכלת נוזל בתווך (חומר) מסוים, וכן גם במשתמע "ספג שיעור", "ספג מלכות" ועוד.
31/12/2018 at 11:32 am
לא ירדתי לסוף דעתך. תוכל להסביר?
29/09/2020 at 1:50 am
שכחת גם את נִכֵּס
29/09/2020 at 5:30 am
תודה כעת. תודה
18/10/2021 at 10:38 pm
חסר פה עוד מידע: יש פה פער בין שתי תפיסות פונולוגיות שונות: התפיסה הטבעית של דובר עברית ילידי שההבדל בין בכ"פ דגושות לבין בכ"פ רפויות בולט מדי בשבילו ומבחינתו אלה שתי פונמות שונות לחלוטין גם אם הוא יכול למצוא את שתיהן באותו השורש, והתפיסה הנורמטיבית של האקדמיה ללשון העברית הקובעת את העברית התקנית שההבדל בין בכ"פ דגושות לבין בכ"פ רפויות הוא חסר משמעות ושהחילוף המותנה ביניהן הוא תופעה פונוטקטית ושההגייה שלהן תלויה במה שבא לפניהן. התפיסה הטבעית של דובר עברית ילידי בן ימינו היא תפיסה שכתוצאה ממנה ההגייה של אותיות בכ"פ מושפעת במידה רבה גם מהגיזרון והמשמעות ולא רק מהתבנית או הצליל שבא לפניהן, בעוד שהתפיסה הנורמטיבית של האקדמיה ללשון העברית היא תפיסה שמתייחסת בביטול להבדל בין עברית מודרנית לבין עברית עתיקה שבמקרה הזה צלילים שבעברית עתיקה היו אלופונים מותנים של פונמה אחת התפצלו לשתי פונמות נפרדות בעברית מודרנית.
12/10/2023 at 1:17 pm
עברית היא באמת שפה קשה בגלל ההבחנה בין זכר לנקבה.
12/10/2023 at 10:21 pm
לא רק בעברית יש זכר ונקבה. ואם כוונתך לשם המספר דווקא – זה בעוד שפות שמיות
12/10/2023 at 10:27 pm
זה ידוע