רובנו אומר התחבֿר (מלשון חבר) בלי דגש בבי"ת וכן השתבֿץ (מלשון שבץ) בלי דגש בבי"ת, ובכך אנו לכאורה סותרים את "חוק הברזל" שבניין התפעל תמיד מקבל דגש. כאן תגלו שהיסטורית הדברים מורכבים יותר.
חלק מכם אולי זוכר מהתיכון את האמירה של המורה ללשון "פיעל פועל והתפעל – דגש בעי"ן חוק ברזל!" אבל כאן אציג שהברזל אינו קשיח כמו שנדמה.
לפני ריכוך הברזל – קצת רקע (מטיבי לכת יכולים לדלג על המסגרת):
- בעברית רוב המילים הן בעלות שלושה עיצורי ("אותיות") שורש. את הראשון מכנים פ"א הפועל, את השני עי"ן הפועל ואת השלישי למ"ד הפועל.
דוגמה:
חיבקתי– השורש ח-ב-ק. ח – פ"א הפועל, ב – עי"ן הפועל, ק – למ"ד הפועל. - בבניינים פיעל, פועל והתפעל בא דגש בעי"ן הפועל (חיבּק, חובּק, התחבּק; סיפּר, סופּר, הסתפּר; חישּב, חושּב, התחשּב).
בדיבור שלנו רוב העולם מבדיל בין התחבר במשמעות חיבור ובין התחבר במשמעות חבר. רוב העולם גם מבדיל בין השתבץ במשמעות שיבוץ ובין השתבץ במשמעות שבץ.
אבל לפי "חוק הברזל" הנ"ל אין מקום לבידול הזה ותמיד צריך להטיל דגש. לכאורה יש לומר "בקושי הכרנו, אבל מהר מאוד התחבּרנו (ולא התחבֿרנו) והיום אנחנו החברים הכי טובים", וכן "לא האמנתי למה שהוא אמר לי וממש השתבּצתי (ולא השתבֿצתי) מהדברים".
ואולם עיון במקורות מראה שיש בניין התפעל שאינו דגוש.
במקרא אנו מוצאים דוגמות מעטות (כנראה רק בשורש פק"ד), שרידים, של בניין הִתְפָּעֵל שאינו דגוש וכן של בניין הָתְפָּעֵל (הסביל של הִתְפָּעֵל).
הִתְפָּעֵל
שימו לב לחוסר הדגש בעי"ן הפועל בדוגמות הללו:
- וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר (שופטים כ טו)
- וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה (שם שם יז)
- וַיִּתְפָּקֵד הָעָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד (שם כא, ט)
- וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם (במדבר א יח)
הָתְפָּעֵל
הָתְפָּקְדוּ היא צורה מיוחדת כי היא מורכבת מבניין הופעל ומבניין התפעל, ושימו לב שאין דגש בעי"ן הפועל.
דוגמות:
- וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם (במדבר א מז)
- וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (שם ב לג)
- וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם כו סב)
- וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָ וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ (מלכים א כ כז)
האם המסקנה היא ש"חוק הברזל" ולפיו בניין התפעל תמיד בדגש אינו נכון? האם מעתה לא נהיה "חייבים" להטיל דגש בהתפעל? לא ולא.
הכלל היסודי הוא שהתפעל בא בדגש בעי"ן הפועל. אבל כיוון שלדוברים חשוב לשמור על הקשר בין התחבר לחבר, וכן בין השתבץ לשבץ, וכיוון שיש בידול במשמעות בין הצורה הדגושה לשאינה דגושה, וכיוון שיש במקרא בניין התפעל שאינו דגוש – "נתיר" את הצורה שאינה דגושה במילים התחבֿר והשתבֿץ.
ולכן המסקנה היא:
התחבּר – מלשון חיבור | התחבֿר – מלשון חבר.
השתבּץ – מלשון שיבוץ | השתבֿץ – מלשון שבץ.
עוד בעניין הבניינים "המיוחדים" הִתְפָּעֵל והָתְפָּעֵל – ראו בסריקה המצורפת. התפעל הדגוש מסומן בכחול (ה-W מעל האות עי"ן מציין דגש); התפעל שאינו דגוש מסומן באדום.
הסריקה מתוך: ירקוני, רבקה (תשס"ד), פרקים בתולדות הלשון העברית: החטיבה הקלאסית, יחידה 1, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 69
..
רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר? רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
.
כתיבת תגובה