מר רביב אגל

שנינו יחד תחת מטריה אחת
שנינו מדלגים על כל השלוליות
עיר בגשם סחה לנו ככה
החיים יפים, כדאי לכם לחיות! (נעמי שמר)

מי אתה מר רביב אגל? או אולי נכון יותר לומר: מה אתה? ובכן, אני ממש שלוש טיפות מים. כלומר, כל אחת מהמילים: 'מר רביב אגל' משמעה טיפה, כמובא במקרא: "כְּמַ֣ר מִדְּלִ֔י" (ישעיהו מ, טו), "כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־דֶ֔שֶׁא וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵֽשֶׂב" (דברים לב, ב), "אֶגְלֵי־טָֽל" (איוב לח, כח).

אולם, על אף הדמיון בין משמעויות המילים, מסתבר שאין ביניהם זהות מוחלטת. רש"י מזהה את המילה רביב עם המילה רובה, "על שם שיורה כחץ נקרא רביב". לכן יש מפרשני המקרא שמבארים שאלו הטיפות של המטר הגדול, לעומת השעירים שאלו הטיפות המטר הדק (רבנו בחיי). המילה אגל משמעה כאמור טיפה, אך יש הסוברים שמשמעות מילה זו אגן, כלומר מקום מקווה מים (רש"י). החילוף בין אותיות מאותו מוצא לשוני מצוי מאוד. האותיות דטלנ"ת שמוצאן מהלשון עשויות להתחלף ביניהן. כפי שמצאנו חילוף בין המילה לשכה למילה נשכה בספר נחמיה: "לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה" (יג, ז)

המילה מר, כלומר הטיפה הנוטפת משולי הדלי, נגזרת מלשון מרירות ועיפוש, "בעבור עפוש הדלי מאחוריו" (מצודת ציון). המילים מטר וגשם אף שהן נרדפות, אין משמען אחד. המטר הוא הניתך לארץ בחזקה, כמובא בכתוב "מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ" (איוב לז, ו), לעומת הגשם היורד בנחת (ר' מנחם המאירי).

בפינתנו הזכרנו שמילים נרדפות, אינן בהכרח זהות. המילים השונות מבטאות היבטים ודגשים שונים. כך גם העננים, העבים והנשיאים. העבים מוזכרים כענני גשם, למשל: "גַּם־עָבִ֖ים נָ֥טְפוּ מָֽיִם" (שופטים ה, ד). המילה הוזכרה בכתוב גם בשם עבות: "בֹּ֚קֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ" (שמו"ב כג, ד). הענן הוזכר גם בצורת הנקבה עננה: "תִּשְׁכָּן־עָלָ֣יו עֲנָנָ֑ה" (איוב ג, ה). והנשיאים, כגון: "נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן" (משלי כה, יד), נקראו כן על שם שהם מתנשאים והרוח נושאת אותם (ראב"ע), כשם שהנשיא מורם מעם.

עונת הגשמים מתחילה בגשם הראשון הנקרא יורה ומסתיימת במלקוש, הגשם האחרון: "וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ" (דברים יא, יד). השם יורה נגזר מהמילה מרוה. הגשם שמרוה את הארץ ואת הזרעים. החילוף בין האות י' לאות ו' נמצא גם באזכורים נוספים, למשל: "כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַעַ֗ן תִּוָּרֵֽא" (תהלים קל, ד). המילה תִּוָּרֵֽא משמעה מלשון יראה, וכן ילד לעומת ולד.

המלקוש יורד סמוך לקציר, ונקרא כן על שם תועלתו למלאות את התבואה בקשיה. ביאור נוסף הובא בדברי רש"י שמלקוש נקרא על שם שהוא מאוחר, כשם שהלקש שהוא העשב שנובט מאוחר נקרא כן, כמובא בכתוב: "עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ" (עמוס ז, א)

הגיע הזמן להתפלל לגשם. החל מהיום האחרון של חג סוכות שנקרא שמיני עצרת, מזכירים גבורות גשמים. כלומר מזכירים בתפילה משיב הרוח ומוריד הגשם, במקום לומר מוריד הטל שאמרו בימות הקיץ. המילה מַשִּׂיב המודגשת בש' משמעה מלשון נשיבה משורש נש"ב. ומז' במרחשוון מבקשים על הגשמים שירדו לחיים ולברכה. אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: