הגייה "מהודרת" בלשון הדיבור – יש וָיש, בִּפֿקודה, קרוא וּכֿתוב, שלום וּבֿרכה

מתלוננים שהצורות "היפות" מן העבר נעלמות, אבל מתברר שיש הרבה צורות כאלה שאנו משמרים גם משמרים. איגדתי דוגמות רבות כאלה.

על פי התקן בעברית יש כללים מתי ו' החיבור באה בתנועת E ומתי בתנועות אחרות, למשל: וְשלום, וִירושלים, וַחמוצים, וָשש, וּספרים.

על פי התקן בעברית יש כללים מה התנועה של שאר האותיות המצטרפות למילה עצמה (כמו ב… כ… ל…. – השם הרשמי הוא מיליות, ובו אשתמש בהמשך), למשל: בְּיום, בִּירושלים, בַּאזורים, לְשם, לַָאוכל, לָחודשִים.

על פי התקן בעברית יש כללים מתי יש דגש באותיות ב, כ, פ ומתי אין, למשל: בּית הספר, וּית הספר; כְּיתה, לְיתה א; פֶּסל, בְּסל.

בעברית המדוברת רוב מוחלט של הדוברים אינו הוגה את הנ"ל על פי התקן, וכמעט תמיד ו' החיבור נהגת בתנועת E: וְירושלים, וְחמוצים, וְספרים, וכך המצב גם בשאר המיליות: בְּירושלים, בְּאזורים, לְחברים, לְחודשִים. בעברית המדוברת כמעט תמיד יש דגש באותיות ב, כ, פ: ובּית הספר; לְכּיתה א, בְּפּסל.

ואולם במקרים מסוימים גם בעברית שלנו רוב הדוברים הוגה על פי התקן, ומדובר בעיקר בצירופים קבועים או במילים שהצורה שלהם נתקבעה כל כך עד שאין משגיחים ב"מקור" של המילה, כגון לפֿני קשורה למילה פּנים אבל היום אין מרגישים את הקשר ביניהם. כך גם בכֿלל נגזרת מהמילה כלל בתוספת בי"ת, ואין משגיחים בקשר ביניהם.

בעזרת חברים מהפייסבוק (תודה לכם!) הכנתי רשימה של מקרים רבים שבהם כולנו הוגים על פי התקן. כאמור, מדובר בעיקר בצירופים קבועים.

שימו לב:

  • לא שיבצתי ברשימה צירופים שמופיעים בעיקר בשירה, כגון "עלה וָרד" המופיע בשיר "נדנדה" של חיים נחמן ביאליק.
  • לא שיבצתי ברשימה מילים שקיבלו משמעות שונה לחלוטין מהמילה שממנה נגזרו עד שקשה להרגיש את הקשר ביניהן (כמו שהדגמתי לעיל, ואוסיף עוד כמה דוגמות: וּבֿכֿן, בְּפֿי, כְּפֿי, לְפֿי) וכן לא שיבצתי מילים שרוב הדוברים יאמרו שלא על פי התקן אע"פ שיש רבים שיאמרו על פי תקן (כגון "בית הלל וּבֿית/וְבּית שמאי", ביום וּבֿלילה/וְבּלילה, יורים וּבֿוכים/וְבּוכים, גיטרה וְכֿינור/וְכּינור).
  • אשר להגיית ו החיבור והמיליות בתנועת A בצירופים שמופיעים בטבלה – היסטורית הצורה "המקורית" הייתה A תמיד, אבל ההגייה הזו שרדה רק במילים שבהן ו' החיבור או המילית סמוכות לטעם/להנגנה של המילה (כָּז֫ה, וָש֫ש), ובעיקר בצירופים (חץ וָק֫שת). ראו כאן החלטת האקדמיה בעניין.
  • לעיתים יש הבדל במשמעות בין הצורה בתנועת A ובין הצורה בשאר התנועות, והערתי על כך בטור השמאלי, כגון המשמעות של בשר וָדם (=בן אדם) שונה מהמשמעות של בשר וְדם (תיאור של שני דברים: 1. בשר, 2. דם).

 

בכ"פ בלי דגשוי"ו החיבור בתנועת Uוי"ו החיבור בתנועת Iוי"ו החיבור בתנועת Aשאר המיליות בתנועת Iשאר המיליות בתנועת Aהערות מיוחדות
אח וָרעמשמעות שונה: אח וְרע
אושר וָעושר
אם וּבֿת
עפר וָאפרמשמעות שונה: עפר וְאפר
בבֿוא היום
בִּבֿדיחות הדעת
בבֿירור
בבֿקשה
בִּבֿרכה
בין כה וָכֿה
בית וָגן
בכֿבוד,
בכֿבוד רב
בכֿוונה
בכֿל אופן
בכֿל זאת
בכֿל מחיר
בכֿל מקרהבמשמעות הדיבורית של "בין כך ובין כך". אבל במשמעות הרשמית (במקרה הזה אתה צודק, אבל במקרה אחר אתה טועה) רוב הדוברים הוגים בדגש: בכּל
בכֿל רגע וָרגע
בפֿה מלא

משמעות שונה:

בְּפּה מלא

בְּפֿועל
בִּפֿנים
בִּפֿקודה
בִּפֿרט
בראש וּבֿראשונה
בשובה וָנחת
בשן וָעין
בשר וָדםמשמעות שונה: בשר וְדם
בגתן וָתרש
הפלא וָפֿלא
וּבֿכֿן
וָהלאה, ממנו וָהלאה, מעתה וָהלאה
וָחֵצי
וָעוד,
זאת וָעוד
וָשש
וָשבע
וָתשע
חוק וָסדר
חזיז וָרעם
חזק וּבֿרוך
חץ וָקשת
יד וָשם
יום וָליל, יום וָלילה
יש וָיש
כָּזה
כיבוד אב וָאם
כִּכֿלות הכול
כליות וָלב
כלל וּכֿלל
כפתור וָפֿרחמשמעות שונה: כפתור וּפרח/וְפרח
כִּקליפת השום
לא וָלא
לָבֿטח
לִבֿלי שוב
לִבֿריאותאפשר גם: לַבּריאות
לָזה,
זה לָזה
לִכֿבוד
לִכֿש…
לפֿחות
לִפֿנים משורת הדין; לפניי ולִפֿנים
לִפֿעמים
לִפֿרקים
לפֿתע
לעולם וָעד
מי וָמי
מכול וָכול
משכמו וָמעלה
נס וָדגל
נע וָנד
עובר וָשב
עיר וָאם
פָּגע וּבָֿרחולא: פְּגע וּבְֿרח
פה וָשם
פשוט וָקל
קרוא וּכֿתוב
קל וָחומרמשמעות שונה: קל וְחומר
קְנה וּבְֿנה
רצוא וָשוב
רע וָמרמשמעות שונה: רע וְמר
שוד וָשברמשמעות שונה: שוד וְשבר
שוב וָשוב
שיג וָשיח
שיכון וּבֿינוי
שלום וּבֿרכה
שמים וָארץ
שתי וָערבמשמעות שונה: שתי וְערב
תוהו וָבֿוהו

 

יש לכם עוד דוגמות שכדאי להוסיף לטבלה? שלחו לי.

 

.

..

רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר? רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה?  לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"

5 תגובות בנושא “הגייה "מהודרת" בלשון הדיבור – יש וָיש, בִּפֿקודה, קרוא וּכֿתוב, שלום וּבֿרכה

הוסיפו את שלכם

  1. האמת היא שזה מדהים כמה הרבה ביטויים אנחנו כן אומרים נכון. לא העליתי בדעתי, אז תודה לך שהבאת את המידע החיובי הזה לידיעתנו.

    ובהזדמנות זו אני רוצה לשתף שיש לי בעיה עם שני ביטויים: "כקליפת השום", ו"דחה אותו בקש".
    מה שקשה לי בהם זה הסמיכות של ה-כ' וה-ק' בביטוי הראשון, ושל ה-ב' וה-ק' בביטוי השני.
    ומוזר לי שלא פותרים את זה, מפני שלו ה-ק' היתה כ' בוודאי היו מורים לרפות אותה, אז למה לא מחליטים על ריפיון גם ל-ק? בכל מקרה אספר מה אני עושה:
    את הביטוי "כקליפת השום" ניסיתי לבטא "ככֿליפת השום", אבל זה נשמע כמו טעות (מפתיע) ולכן אני בד"כ משתמשת בביטוי הפחות ציורי אך המזלזל לא פחות, "חסר משמעות".
    בביטוי "דחה אותו בקש" לעומת זאת, אני מבטאת בלי בעיה בכֿש", ומרגישה מצוין עם זה.
    זה הפתרון הזמני שלי עד שתומצא ק' רפה.
    ק' רפה לשלטון!

    1. היום הקו"ף והכ"ף הדגושה נהגות דומה ואולם היסטורית הקו"ף הייתה שונה. הזאיני הסכת עם ד"ר בירנבאום ושם תשמעי כיצד את ההגייה של הקו"ף.
      ומעניין שקשה לך להגות כקליפת השום או "בקש". מה בעניין "מכחול" ו"הכחיש" – אני מבין שפה קל לך 🙂

      1. אתה רציני? ברור שאני זוכרת את ההסכת ואת העובדה שפעם הק' נהגתה אחרת. אבל אני חיה היום אז יש לי בעיות של היום 🙂 .
        ואת מכחול ומכחיש אני גם מבטאת לא נכון כדי להקל על עצמי, רק שלא מצאתי לנכון להזכיר אותם כי רוב האנשים מבטאים אותם לא נכון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: