תכירו את הכ"ף שאינכם מכירים

כולנו מכירים את כ"ף הדמיון (הוא מתנהל כמלך המשרד), כ"ף השיעור (כמאה אנשים הגיעו לגמר) וכ"ף שמופיעה ב"כש" (כשתגיע נתחיל), אבל יש עוד כ"ף אחת ששכחו אותה, והיא תכשיר את הצורה שלימדו כל עורך לשון למגר: "הוא משמש כראש החברה".

בסוף הרשומה מן השבוע שעבר שעסקה במשמעויות מפתיעות למילים מוכרות הבטחתי לעסוק בכ"ף כְּ מפתיעה שתנפץ מיתוס רווח בעולם עורכי הלשון.

יש כ"ף שבלימודי עריכת לשון מלמדים להורידה מהנימוק שהיא אינה הגיונית (בעיקר בהשפעת יועץ הלשון המיתולוגי של רשות השידור, אבא בנדויד – ראו הרחבות למטה). הנימוק הזה הגיוני כשלא מכירים את כל השימושים של כ"ף במקרא, אבל כשמכירים (כמו שמיד יקרה) – ההיגיון כבודו במקומו מונח.

הינה דוגמה לכ"ף שמלמדים עורכי לשון להשמיד, להרוג ולאבד:

הוא משמש כיו"ר החברה.

הטענה היא שיש למחוק את הכ"ף כי הוא אינו כמו יו"ר החברה אלא הוא יו"ר החברה, ולכן הניסוח צריך להיות זה:

הוא משמש יו"ר החברה.

המשפט נשמע קצת מוזר לאוזן הממוצעת, אבל מניסיון – אפשר להתרגל לזה.

הבעיה שהתיקון הזה אינו נכון כמו שאסביר בעוד רגע, אבל לפני שאפריך את התיקון – אדגים לאיזו בעיה התיקון הזה גורם:

הוא משמש רב.

למה הכוונה?

  1. הוא משמש (כ)רב – כלומר הוא עצמנו הרב
  2. הוא משמש את הרב – הוא רק השַמש של הרב

יש פה דו-משמעות, נוסף על הצרימה החדה באוזן.

ואם מישהו מכם חושב להוסיף את בתור (הוא משמש בתור יו"ר החברה; הוא משמש בתור רב – לפי משמעות 1) – עורכי הלשון אינם אוהבים את בתור, וזה נושא לרשומה אחרת.

הבעיה שהטענה ולפיה הכ"ף הזו מוזרה, נשמעת הגיונית – הרי לכאורה הוא אינו משמש כמו יו"ר אלא הוא הוא היו"ר. ואולם את הכ"ף הלא-הגיונית-הזו מוצאים גם במקרא, ואם מבינים את תפקידה – פותרים את הבעיה ואין כל סיבה לשלול את הכשרות של הוא משמש כיו"ר החברה ואת הוא משמש כרב.

בטרם אציג את הכ"ף שאינה מוכרת כל כך, אסקור את כל תפקידי הכ"ף במקרא, והיא תהיה אחרונה חביבה (סקרנים? דלגו לכ"ף האמיתות).

כ"ף הדמיון

כ"ף שמשווה בין עצמים הדומים זה לזה.

וַיְהִי בִּרְאֹתִי אֲנִי דָנִיֵּאל אֶת הֶחָזֹון וָאֲבַקְשָׁה בִינָה וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה גָבֶר (דניאל ח, טו)

וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינֹו כְּעֵין הַבְּדֹלַח (במדבר יא, ז)

לוּלֵי ה' צְבָאֹות הֹותִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ (ישעיהו א, ט)


כ"ף השיעור

כ"ף שבאה לציין שהמספר המופיע אחריה אינו מדויק אלא משוער.

וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים (רות ב, יז)

וַיִּכְרְתוּ גַם כׇּל הָעָם אִישׁ שֹׂוכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כׇּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה (שופטים ט, מט)

וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיֹּות שֵׁם הָאַחַת עׇרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים (רות א, ד)


כ"ף שמופיעה ב"כש"

כ"ף שהיא חלק מקַשּׁר זמן – כְּשֶׁ (הסתבכתם? הדוגמה תסביר טוב יותר את הכוונה):

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדֹו וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדֹו וְגָבַר עֲמָלֵק (שמות יז, יא)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידֹו (בראשית כז, ל)


כ"ף האמיתות (עוד שמות: כ"ף האימות או כ"ף האמת)

כ"ף שבאה לאַמת את הדבר, להדגיש אותו ולחזק אותו.

חלק ממדקדקי ימי הביניים הבחינו בכ"ף הזו, ולפעמים הם מעירים על קיומה.

דוגמות:

וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים (נחמיה ז, ב).

ראב"ע:

כאיש אמת – הכ"ף לאמִתת הדבר.

כלומר הוא לא כמו איש אמת אלא הוא איש אמת.

וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל וַיָּמֹת (שמואל א כה, לח).

רד"ק:

כעשרת הימים – הכ"ף כ"ף האמיתות, ר"ל [=רוצה לומר] לעשרת הימים. וכן כמשלש חדשים, ר"ל [=רוצה לומר] למשלש חדשים".

כלומר אין מדובר בכ"ף השיעור (כעשרה ימים) אלא בעשרה ימים ממש.

והינה דוגמות לפרשנים שמציינים את התופעה בלי לציין את המונח כ"ף האימות:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ (בראשית לט, יט).

רמב"ן:

ויהי כשמוע אדוניו  – […] אין הכ"ף לדמיון בדבר אחר, ופתרונו: הדברים האלה, וכמוהו: (לעיל כד כח) ותגד לבית אמה כדברים האלה, וכן ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה (דניאל י טו) וכן רבים.

כלומר אין מדובר פה בכ"ף הדמיון אלא בכ"ף האימות.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי (בראשית כה, לא).

רשב"ם:

מכרה כיום – כלומר: לאלתר, מיד מכור לי חלק בכורתך הראוי לך, בממון אבי בממון שאתן לך, ואח"כ אתן לך המאכל לעדות ולקיום, כדרך שמצינו ויאכלו שם על הגל לקיום ברית בין לבן ליעקב.

כלומר רשב"ם מסביר שכהיום* = היום ממש. וגם רד"ק על אתר אומר זאת מפורש בציינו את כ"ף האימות:

מכרה כיום – זו הכ"ף תקרא כף האמת, כמו כי אותו כהיום תמצאן (שמואל א' ט'), ויהי העם כמתאוננים (במדבר י"א), לב רשעים כמעט (משלי י' כ'), כמשיגי גבול (הושע ה').

* ע"פ מחקר של אביגדור אונה (ראו בהרחבות למטה) מתוך 38 פסוקים בתנ"ך שבהם באה "כיום", רק בשני פסוקים הכ"ף היא כ"ף ההשוואה ולא כ"ף האימות.

דוגמה מעניינת היא הפסוק הזה שבו רש"י התקשה בצורה כי לא הכיר את כ"ף האמיתות, אבל רד"ק פותר את הקושי בנקל:

הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפֹּוךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי (הושע ה, י).

רש"י:

קשה בעיני כי היה לו לכתוב מסיגי גבול ולא כמסיגי

רד"ק:

וכ"ף כמסיגי לאמת הדבר כמו כ"ף השבעה לי כיום כי אותו כהיום והדומים להם

והינה מבחר דוגמות לכ"ף האימות:

יְתֹומִים הָיִינוּ אין [קרי: וְאֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנֹות (איכה ה, ג)

הן לא היו כמו אלמנות אלא אלמנות ממש.

וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לֹו מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ (שמואל א י, כז)

הוא לא היה כמו מחריש אלא הוא החריש בפועל.

סיכום

יש כמה שימושים לכ"ף במקרא, ואחד מהם הוא כ"ף האימות (או האמיתות) שנועדה לחזק ולהדגיש. השימוש הזה בכ"ף כמעט שנעלם בלשון המשנה – מוצאים את כ"ף האימות כ-20 פעמים בכל הש"ס. לא פלא שלאחר שנעלמה מהשימוש ומהכתיבה היא נעלמה גם מהתודעה, ומחדשי השפה לא נתנו את דעתם עליה.

בספרות הרבנית השימוש בכ"ף האימות חוזר, ובלשון ימינו אותה כ"ף שבה לתחייה הן בדיבור והן בכתיבה. כיועץ לשון איני מוצא טעם לבקש להשמידה ולהאבידה מן העולם.


הרחבה:
בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו,כ"ף האימות בתנ"ךאביגדור אונא, כרך כב‎, חוברת ד (עא‎) (תמוז-אלול תשל"ז), עמוד 507-504

תרביץ, כ"ף-האימות בפסוק ובמשנהאביגדור אונא, כרך מג‎, חוברת א/ד‎ (תשרי-אלול תשל"ד), עמוד 223-220

מילון העברית המקראית, מנחם צבי קדרי, הערך כ, בר אילן

מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה, אבא בנדויד והדסה שי, כ- (=בתור), עמוד 197

יד הלשון, יצחק אבינרי, כ-ל חסרות, עמוד 246

 

.

רוצים לקבל עדכון כשעולה הרשומה הבאה? רוצים לדעת מתי עולה עוד פרק בהסכת "קולולושה"?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"

13 תגובות בנושא “תכירו את הכ"ף שאינכם מכירים

הוסיפו את שלכם

  1. שמעתי עולים חדשים, לא אחד ולא שניים (בעיקר מרקע מזרח אירופאי או רוסי משום מה [ייתכן שיש לזה סיבה לינגוויסטית כלשהי]), אומרים משהו כזה: "הוא עובד כמו רופא בקופת חולים" כשהכוונה היא כמובן שהוא משמש (כ)רופא. זה צורם (ואפילו מצחיק) ולא השמטת כ' האימות. טוב ש"כ' האימות" נעלמה בלשון המשנה וחבל שחזרה בלשון ימינו. כעורך לשון (זוטר וטירון) אני אמשיך להשמיד ולאבד את הכ' הזאת כי היא צורמת, גם אם לא מדובר בטעות. ואגב, הספרות הרבנית, שאותה אתה מציין כטקסטים ככזו שבה חזרה הכ' הזאת, אינה תמיד מופת ללשון נכונה (המצע קצר מדי מכדי להביא דוגמאות המבססות טענה זו).

      1. להשמיד במובן של לנכש מטקסטים שגרתיים ושכיחים לעריכת לשון. למה? כי זה צורם ומבלבל בשימוש לא נכון. כמו הדוגמה שהבאתי "הוא עובד כמנהל בסולל בונה" = "הוא עובד כמו מנהל בסולל בונה". לדעתי השימוש בכ' האימות מובן ליודעי ח"ן, אז למה לבלבל כשזה לא מוסיף מאומה להבנת הטקסט.

  2. נהדר, הלוואי שתחזור כף האימות, נח להשתמש בה. תודה על המידע החשוב והמועיל.

    1. לא בטוח שיש עניין "להחזיר" אותה, אלא היא הייתה שם מאז ומעולם ורק צריך להכיר בקיומה

  3. מעניין שדווקא בשתי הדוגמאות שהבאת מספר בראשית רש"י מפרש שזו כף הדמיון.
    מכרה כיום – כתרגומו כיום דילהן כיום שהוא ברור כך מכור לי מכירה ברורה.
    כדברים האלה – עיניני תשמיש כאלה.

    1. השאלה מה נראה לך יותר פשט. השתדלתי להביא את המקרים המובהקים יותר.

  4. לא חשוב מה נראה לי יותר פשט. חשוב שרש"י העדיף להביא מדרש שמסביר איך הכ"ף היא כ"ף הדמיון ולא "להמציא" שימוש אחר.

    1. ההסבר של רש"י, גם אם הוא יכול לתת מענה לפסוקים שציינת, מה הוא יעשה בשאר הפסוקים? ובעיקר זה:
      וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים (נחמיה ז, ב).

      1. לרש״י אין הסבר על הפסוק הזה וייתכן שהוא היה מודה שבמקרה הזה מדובר על כ״ף אחרת. עדיין מעניין שדווקא בשתי הדוגמאות שהבאת לרש״י יש הסבר אחר.

  5. נראה לי שיש לא מעט יהירות בדבריך' , למשל בעצם היומרה להעמיד את עצמך במעמדו של אבא בנדויד. אתה כותב: "יש כ"ף שבלימודי עריכת לשון מלמדים להורידה מהנימוק שהיא אינה הגיונית (בעיקר בהשפעת יועץ הלשון המיתולוגי של רשות השידור, אבא בנדויד". הוא קובע שהשימוש אינו הגיוני, ואתה קובע שהוא הגיוני. ומדוע? משום שלדבריך בנדויד לא הכיר את כל השימושים של הכ"ף במקרא. נו, באמת! זאת לא רק יהירות אלא גם חוצפה.
    ולדוגמות שאתה מביא:
    א. נכון ש'הוא משמש יו"ר" הוא משפט דו-משמעי. אבל הרי בכל שפה יש משפטים, צירופים ומילים רבים מאוד שהם דו-משמעיים. למשל: אהבת אם היא האהבה שאם אוהבת את ילדיה או האהבה שהילדים אוהבים את אימם? אתה רוצה לבטל את כל הדו-משמעויות בלשון? "דו משמעות היא תופעה טבעית בכל לשון טבעית", כתב פרופ' רפי ניר. גם דבריו אינם הגיוניים?
    ובעניין הצרימה לאוזן – אתה בעצמך כותב שכאשר מתרגלים הצרימה
    נעלמת. ניסוחים רבים מאוד ונכונים מאוד צורמים את אוזניהם של אנשים
    שאינם בקיאים בשפה. מה לעשות? לשנות את הניסוח?
    ב. אכן, בפסוקים שהבאת היא כ"ף האימות (אם כי בכמה מהם הקביעה הזאת אינה חד-משמעית, השימוש בה לעיתים דו-משמעי ורק על פי ההקשר אפשר להבין שלא מדובר בכ"ף הדמיון). אבל כשם שהיום כבר לא משתמשים בוי"ו ההיפוך לא משתמשים גם בכ"ף האימות. מי שיקרא משפטים כאלה לא יבין את משמעותם והם יצרמו לאוזניו.
    ג. והחשוב מכול: מה לכ"ף האימות ולכ"ף שאתה מבקש להכשיר? 'הוא משמש כרב' מאמת ומחזק את היותו רב? הרי לא לזה הכוונה. וכן במשפט " כיועץ לשון איני מוצא טעם לבקש להשמידה ולהאבידה מן העולם." הכ"ף הזאת מאמתת את היותך יועץ לשון? לא ולא! סביר הרבה יותר שהשימוש בכ"ף הזאת הוא תרגום מלשונות אירופיות שהשפיעו ועדיין משפיעות על העברית ומשנות את 'רוחה של הלשון' (לרעה, לדעתי), למשל המילה as מאנגלית או als מגרמנית או מיידיש. אחד המקורות שהבאת ושמכשיר את השימוש בכ"ף הזאת הוא הספר 'יד הלשון' מאת יצחק אבינרי. אבל לא הבאת את המקום שבו הוא אומר שעדיף להשתמש במילה 'בתור', (לזה הכוונה בכ"ף הזאת ולא לכ"ף האימות) מלהשתמש ב'כ'. אבל הרי זה אינו תואם את גישתך.
    לסיכום: אין קשר בין כ"ף האימות שבמקרא לכ"ף המשמשת היום, ולכן לא ניפצת שום מיתוס. קצת ענווה לא תזיק, ירעם.
    כמה הערות שוליות (או לא): א. אולי אינך יודע, אבל העברית הרבנית אינה נחשבת לעברית שראוי להסתמך עליה.
    ב. מי שמתיימר להיות ידען בעברית ראוי לו שקודם כול יכתוב בלי שגיאות. למשל:
    1) "כמו שאסביר עוד רגע" (גם אצלך נעלמה הבי"ת?)
    2) "הבעיה שהטענה שהכ"ף הזו מוזרה נשמעת הגונית – ראשית לא ברור מה כתוב כאן. מה נשמע הגיוני? שנית, ריבוי ש זה אחר זה אינו נחשב לניסוח ראוי.
    3) וגם רד"ק אומר זאת מפורש" – מה זה?
    4) "היא גם נעלמה מן התודעה" – לא? היא נעלמה גם מן התודעה. מקומה של 'גם' במשפט חשוב מאוד.
    5) "יש כמה שימושים לכ"ף במקרא, ואחת מהן היא כ"ף האימות (או האמיתות) שנועדה לחזק ולהדגיש. השימוש הזה בכ"ף כמעט שנעלמה בלשון המשנה…". הרי מדובר בשימוש בכ"ף והמילה 'שימוש' מינה זכר ולא נקבה.

    נורית אלרואי

    1. עליי להסכים נורית. היא צודקת ובשני דברים היא צודקת מאוד: א. העברית הרבנית אינה ראויה להסתמך עליה (שמעו כיצד מתבטאים רבנים נחשבים – לפחות בעיני חסידיהם -וראש וראשון עליהם הרב עובדיה יוסף המנוח. התמחות בפרשנות של מנהגים דתיים ושל מצוות אינה בסיס חזק מספיק לידיעת השפה והבנתה.
      ב. כדובר גרמנית אני מניח שקרוב לוודאי שכ"ף האימות היא תרגום שאילה של als הגרמני כפי ששיערה גם הכותבת.
      כפי שכתבתי בתגובה קודמת למה להוסיף כלל שלא רק שאינו הגיוני הוא אף מבלבל ובמבנים לשוניים מסוימים אף מטעה.

    2. שלום נורית,
      לכבוד הוא לי שאת מגיבה באתר שלי. אני שמח שהרשומה הגיעה גם לפתחך.
      איני רואה בדבריי יהירות. לא זלזלתי באבא בנדויד, ואין ויכוח שהיה ידען גדול. ואולם שערי הדיונים לא ננעלו, ומותר להעיר ולעורר. ייתכן שאבא בנדויד הכיר את הכ"ף הזו והכריע אחרת, וייתכן שלא הכיר. איני יודע. כך או כך יש נתונים, יש ממצאים, והדיון צריך להיות ענייני ולא סביב השאלה הכללית אם יש "זכות" למישהו לחלוק על אבא בנדויד (אני מציע לך להציץ בעמוד 139 בספר "במלחמתה של לשון", מהמילים "מפי הא' בנדויד", בערך שורה 10 מלמעלה).
      אשר לדברייך:
      א. לא טענתי שיש לבטל כל דו-משמעות. במקרה כאן ביטול הכ"ף נשמע זר מאוד ולא טבעי, ורוב מוחלט של הדוברים אינו משתמש בה. לכן כאן המצב שונה.
      ב+ג. איני מבין את טענתך. רוב מוחלט משתמש בכ"ף הזו, וזו עובדה. אם הוא משתמש בה משום שהוא מכיר את כ"ף האימות או משום שהוא מושפע מהלעז – זה דיון נחמד וראוי, אבל השאלה היא אם אנו באים להכשיל או להכשיר. אני מצדד בגישה שאם יש תימוכין למה שרוב העולם אומר – אין סיבה לפסול. ובעניין אבינרי – הוא לא ביקש להמיר את הכ"ף ב"בתור", אלא ביקש להכשיר את הכ"ף וגם הציע עוד דרך להביע את הכ"ף הזו – בחלופה "בתור".
      ד. לא הבנתי מה עניינה של הלשון הרבנית כאן. הבאתי הוכחות מהמקרא. כך או כך, לא הכול מקבלים את קביעתך שאין להתחשב בלשון הרבנית.
      ה. תודה על הערותייך בענייני הניסוח. שיניתי את מה שנראה לי דורש שינוי.
      לסיכום:
      הצגתי עובדות. אפשר להתווכח מה המסקנות ומה ההשלכות. אבל אי אפשר לטעון שיש כאן יהירות. ענווה נדרשת משני הצדדים, הלוא כן?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: