לעומת המילים הנרדפות, שהן מילים שונות המבטאות דבר אחד, יש מילים שיש להם כמה משמעויות. דוגמא לדבר המילה: "כוס".
הכוס הוא כלי העשוי לשתייה, כמו שכתוב: "וָאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה" (בראשית מ, יא).
מאידך גיסא, הכוס הוא עוף דורס ממיני העופות שאסרה התורה באכילה: "וְאֶת־הַכּ֥וֹס וְאֶת־הַשָּׁלָ֖ךְ וְאֶת־הַיַּנְשֽׁוּף" (ויקרא יא, יז). כפי הנראה שמו של הכוס נגזר מהיותו במקום שאין בו ישוב, במקום חרב, כמו שכתוב: "הָ֝יִ֗יתִי כְּכ֣וֹס חֳרָבֽוֹת" (תהלים קב, ז), ודרכו להיות מכוסה ונסתר מבני אדם (חזקוני).
באופן דומה, גם למילה ציר כמה משמעויות: במקרא ציר הוא שליח, "צִ֣יר נֶ֭אֱמָן לְשֹׁלְחָ֑יו" (משלי כה, יג).
אך ציר הוא גם כאב, "נֶהֶפְכ֤וּ צִירַי֙ עָלַ֔י וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ" (דניאל י, טז). על יסוד הוראה זו כתב ר' רפאל ענתבי (1853-1919) את הפיוט: "רפא צירי אל נאמן כי אתה רופא אומן". כך גם צירי הלידה, "צִירִ֣ים אֲחָז֔וּנִי כְּצִירֵ֖י יֽוֹלֵדָ֑ה" (ישעיהו כא, ג).
ציר הוא גם וו או יתד שהדלת סובבת עליו, כלשון הכתוב: "הַ֭דֶּלֶת תִּסּ֣וֹב עַל־צִירָ֑הּ וְ֝עָצֵ֗ל עַל־מִטָּתֽוֹ" (משלי כו, יד). על הקשר בין ההוראות אמרו חכמים, שכל אבר ואבר בגופו של האדם יושב במושבו ומתנועע כדלת על הציר במפתן בפתח הבית. כך גם צירי הלידה, יש דלתות לבטנה של האשה דרכן יוצא הולד כדלתות הבית (רש"י).
למדונו חכמים בתלמוד שיש הבדל בין לשון תורה, כלומר לשון התורה שבכתב, ללשון חכמים, התורה שבעל פה: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמו" (בבלי ע"ז נח ע"ב). בלשון חכמים מצאנו את המילה ציר במשמעות של רוטב של דגים או בשר כבושים או מבושלים, כמו שהובא במשנה: "דג טמא צירו אסור" (תרומות י, ח).
התוכלו עתה, קוראים יקרים, לפענח את החידה ולומר את פשרה: מעשה בכוס צעיר ששתה ציר מכוסו של ציר בעונת הבציר. בצערו לקה הציר בציר ונפל למיטה העשויה חציר, וסבב עליה כדלת על ציר עד הקציר.
כתיבת תגובה