כמה עונות יש בשנה המקראית והאם ייתכן שגם הגלידה תאכל את האדם? עוד טור מאת אילן חיים פור.
האם ארבע העונות הן מטבע הבריאה מששת ימי בראשית, או שמא שינוי האקלים בעונות השנה הוא תוצאה של המבול בימיו של נח? לאור דברי המדרש (ב"ר לד, יא), האקלים בתקופה שטרום המבול היה אביבי וממזוג: "אחת למ' שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה … היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת (=חג שבועות)". ייתכן שבדברי המדרש יש עדות לעובדה שטרום המבול כל העולם היה יבשת אחת, בטרם התפצלו לשבע יבשות. הברכה שרתה בתבואה שהספיקה לארבעים שנה. השפע הכלכלי הותיר לאנושות פנאי רב, והוא שהוביל לבסוף להשחתה מוסרית וחברתית. ממש כפי שמתואר בדברי איוב: "יִ֭שְׂאוּ כְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹר וְ֝יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב. יְכַלּ֣וּ בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ. וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ" (איוב כא).
המבול גרם לשיבוש של סדרי הטבע. כך נוצרו מצבי קיצון של קור וחום, קיץ וחורף: "זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ" (בראשית ח, כב). הפרת האיזון בבריאה הביאה לפגיעה בצומח ובבעלי החיים, וגרמה לירידה בתוחלת החיים של האדם.
המילה חורף מציינת גם התחלה, כשם שעונת החורף מציינת את תחילת השנה, בעת שבה זורעים את הקרקע שעורים וקטניות. ימי הנערות נקראו גם ימי החורף: "כַּאֲשֶׁ֣ר הָ֭יִיתִי בִּימֵ֣י חָרְפִּ֑י" (איוב כט, ד), היות שימי הנערות הם בראשית ימיו של האדם (רלב"ג). ואילו רש"י כתב שהחורף נקרא בשם זה כיון שהשעורים והקטניות חריפין (=ממהרים) להתבשל מהר.
אגב, על אף שבימינו מציינת המילה סתיו עונת מעבר בין הקיץ לחורף, במקרא סתיו משמעה חורף: "כִּֽי־הִנֵּ֥ה הַסְּתָ֖יו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ" (שה"ש ב, יא). כך גם תרגם אונקלוס לארמית את המילים: "וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף" במילים: "וקיטא וסתוא".
נדלג לרגע למתוק. האדם תאב לגלידה ולכן הוא אוכל אותו להנאתו. אך האם ייתכן שגם הגלידה תאכל את האדם?
יעקב אבינו היה רועה את צאנו של לבן במדבר. המדבר מאופיין גם בקיצוניות שבין השרב השורר ביום לקור העז בלילה, כפי שיעקב עצמו העיד על כך: "הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה" (בראשית לא, מ). לאמר, הקור החודר, הקרח, כאילו אחזני במלתעותיו וביקש לטורפני. בתרגום ללשון הארמית, תרגם אונקלוס את המילה קרח במילה גלידא. באותו האופן תרגם אונקלוס גם את המילה כפור: "דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ" (שמות טז, יד). ברבות השנים הפכה המילה לגלידה בטעמים…
האביב הוא שבולת שגרעיניה רכים (ראה מילון קדרי), כמובא במקרא אודות מכת הברד במצרים: "וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל" (שמות ט, לא). יש שכתבו שהאביב מתייחס רק לשבולת של שעורה הקרובה להבשלה (הכתב והקבלה). מאחר שהשעורים מבשילים באביב, לכן עונת האביב נקראת על שם השעורים.
האם יש קשר בין אביב לבין הביטוי נקטף באיבו? כמו האביב גם המילה באיבו מבטאת ברעננות ובחיוניות. כמו במילים: "בְּאִבֵּ֣י הַנָּ֑חַל" (שה"ש ו, יא), במשמעות בצומח ובפירות שגדלים בגדות הנחל. ומכאן גם לביטוי נקטף באיבו, כביטוי לאדם שנפטר בצעירותו. מקור הביטוי בכתוב: "עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף" (איוב ח, יב)
בתקופת ה'קיץ' נהגו בימי קדם ללקוט תאנים ולייבשן בשדות. מצאנו בכתוב שהתאנים עצמן נקראו קיץ, למשל: "וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים" (שמו"ב טז, ב), אולם לא רק התאנים, גם הצמוקים ושאר הפירות שהמנהג לייבשן כולם יקראו בשם 'קיץ' (רד"ק). פירות אלו נקראו על שם עונת הקיץ.
כתיבת תגובה