על הפנים המרובות של המילה הקצרצרה "אח". עוד טור מאת אילן חיים פור.
יש מילים רבות שהתגלגלו לעברית מיוונית, והמילה הלועזית חדרה לעברית המודרנית יותר מהמילה העברית המקורית.
אחת הדוגמאות לכך היא המילה אח בהוראה של תנור, "וְהַמֶּ֗לֶךְ יוֹשֵׁב֙ בֵּ֣ית הַחֹ֔רֶף בַּחֹ֖דֶשׁ הַתְּשִׁיעִ֑י וְאֶת־הָאָ֖ח לְפָנָ֥יו מְבֹעָֽרֶת" (ירמיהו לו, כב). לעומת המילה אח המקראית יש המילה קמין, וביוונית kaminos. בתלמוד הובא שהשם אח ניתן על שם שהעצים נדלקים באחווה זה מזה (בבלי מסכת שבת כ.).
על הפרות שנראו בחלום פרעה נאמר בכתוב: "וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ" (בראשית מא, ב). גם המילה אחו מבטאת אחווה וקרבה, שהיו הפרות רועות יחדיו באחווה (מדרש אגדה). ויש שאמרו שהאחווה הייתה של העשבים, "בעבור היות מיני העשבים רבים גדלים יחד" (רמב"ן). קשר מעניין בין המילה אח למילה אחו הובא בדברי המלבי"ם (ירמיהו שם) שהמנהג בימי קדם היה לייבש את האחו, ולהבעיר שם את העצים באש.
למילה אח יש הוראה נוספת של לשון צער כמו אוי ואבוי, למשל: "הַכֵּ֨ה בְּכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶֽאֱמָר־אָ֔ח" (יחזקאל ו, יא). כפי הנראה הושפעה המילה מצליל האנחה שנאנח האדם מעומק ליבו. כך גם דרשו חכמים בתלמוד את שמו של אחשורוש: "כל שזוכרו אמר אח לראשו" (בבלי מגילה יא.), אח מלשון אוי וצער.
זאת לעומת המילה האח שמשמעה מלשון שמחה: "הֶאָ֣ח הֶאָ֑ח רָאֲתָ֥ה עֵינֵֽינוּ" (תהלים לה, כא). וכמובן, המילה אח מבטאת קרבה של אדם לבני הוריו ולמשפחתו. יתירה מכך, המילה אח מבטאת קרבה ומכנה משותף לאדם בעל אופי דומה, כגון: "גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית" (משלי יח, ט), או בפנייה מנומסת לזר: "וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ" (בראשית כט, ד, וראה קדרי). בימינו למילה אח גם הוראה של סניטר ומטפל בחולים.
ועתה קוראים יקרים, התוכלו לפענח את פשר המשפטים הבאים?
האח האח! "הבערתי אש באח שבאחו", קרא האח. אך הבחין בכך האח ויקרא: "אח אח! היאך פרחה בינתך מקדקודך, הטרם תדע כי האחו בלהבות עלה והשדה נשרף"?
כתיבת תגובה