אות אחת משנה משמעות: על השורש ב-ד-ד והשורש ג-ד-ד, וגם על ל-ה-ק לעומת ק-ה-ל. עוד טור מאת אילן חיים פור.

ההתבודדות מעוררת את האדם לא למקד את המבט רק כלפי חוץ, אלא גם ואולי בעיקר, כלפי פנים.

לא בכדי כתב רבי נחמן מברסלב: "הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכֹּל. דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל – כָּל – פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָֹּדֶה… וְהַנְהָגָה זוֹ הִוא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד" (תנינא כה). לכן היו האבות ורבים מהנביאים רועי צאן, בכדי שיוכלו להתבודד ותהיה דעתם פנויה להשגת נבואה (רבינו בחיי בראשית מו, לב).

בתקופת המקרא, נאלץ האדם שלקה בנגע צרעת להתבודד: "בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ" (ויקרא יג, מו). השורש בד"ד מבטא הבדלה וריחוק. שינוי האות הראשונה של השורש מב' לג' לשורש גד"ד, יוצר משמעות הפוכה, למשל: "לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת" (דברים יד, א), מלשון חיבור ואגודה, כפי שהגדוד הוא קבוצה מגובשת של חיילים. ממקרא זה למדו חכמים שאין ליצור קבוצות ומנהגים שונים בקהילה אחת: "לא תהו עשויים אגודות אגודות. מיכן לשני בתי דינין בעיר אחת שלא יהו אלו מורין כדברי בית שמאי, ואלו מורין כדברי בית הלל" (מדרש תנאים). אף שלפי פשוטו של מקרא גדידה משמעה שריטה, וכוונת הכתוב לומר שאין לו לאדם להטיל בעצמו מום או פצע כביטוי לצער על המת (תלמוד בבלי יבמות יג ע"ב).

המילים להקה בשיכול אותיות קרובה למילה קהילה, והוראתה חבורה, קבוצה, למשל: "לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙" (שמו"א יט, כ). בימינו משמעות המילה: חבורת שחקנים ואמנים, או קבוצת בעלי חיים, כדוגמת: להקת זאבים, להקת חסידות. יש הבדל בין "לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙" ל"חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙" (שמו"א י, ה), חבל הוא רק מקצת הקהילה (מלבי"ם). המילה להק נגזרת מהמילה להקה, ומשמעה יחידה ארגונית צבאית, למשל: להק אויר, להק מודיעין, והפועל לִהֵק משמעו אסף וקיבץ.