יש קשר בין סיפורי בדים ובין אריג בד, ואיך כל זה קשור לבית בד. על המשמעויות של המילה "בד" כולל חידה לקוראים. עוד טור מאת אילן חיים פור.
מצאנו בלשון המקרא כמה פעמים חילוף בין האותיות א' וה'. למשל: "אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם" (ירמיהו ג, כב), ארפה במקום ארפא. וכן: "רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ" (תהלים ס, ד), רפה במקום רפא. ולהפך, בתיאור החג החדש שקבע ירבעם בן נבט בחודש השמיני, נאמר בכתוב: "בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מִלִּבּ֑וֹ" (מל"א יב, לג), בדא במקום בדה. כך סיפורי בדים הם דברי שקר וכזב שאין להם אחיזה במציאות. דרכם של רופאי אליל וקוסמים בעבר הקדום לבדות מליבם דברי כזב, עליהם אמר הכתוב: "מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל" (ישעיהו מד, כה), וכן: "חֶ֥רֶב אֶל־הַבַּדִּ֖ים וְנֹאָ֑לוּ" (ירמיהו נ, לו).
האם יש קשר בין בדים לאריג בד? מסתבר שכן. כהני האליל והחוזים בכוכבים נהגו ללבוש אפוד בד, ומשום כך נקראו 'בדים' (מלבי"ם). ולהבדיל, גם את המלאכים מכנה הכתוב לובשי הבדים: "הָאִישׁ֙ הַלָּבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֔ים" (יחזקאל ט, ג). כפי הנראה משום שכך היה דרכם להתגלות לנביאים.
למילה בד כמה הוראות: בד העשוי פשתן, "כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד" (ויקרא טז, ד) שנקרא גם 'שש'. הטעם שנקרא ה'שש' בשם זה הוא משום שהחוט שלו שזור כפול ששה (תלמוד בבלי יומא עא.). הטעם שנקרא הפשתן בשם בד שמשמעה יחידי, כמו בדד (ראה קדרי), הוא מאחר שחוט הפשתן יחידי ואינו עשוי להיחלק כמו הצמר (רבנו בחיי ויקרא טז). טעם נוסף, המילה 'בד' מורה שאין לחבר הצמר עם הפשתן משום איסור שעטנז (שם שם יט)
למילה בד יש גם משמעות של מוט, כדוגמת המוטות שנשאו באמצעותן את ארון הברית במשכן: "וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־ הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם" (שמות כה, יד). בד הוא גם ענף גס: "וַתְּהִ֣י לְגֶ֔פֶן וַתַּ֣עַשׂ בַּדִּ֔ים וַתְּשַׁלַּ֖ח פֹּארֽוֹת" (יחזקאל יז, ו), לעומת הפֹּארֽוֹת שהם הענפים הדקים. ומכאן לבית הבד, מקום שמטעינים קורה כבדה על גבי זיתים כדי להפיק מהם שמן.
לאחר שמנה הכתוב את סממני הקטורת, נאמר בכתוב שמעשה הקטורת "בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה" (שמות ל, לד). מה משמעות הציווי בד בבד? נבאר זאת על פי האמור בתלמוד: "חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה" (בבלי ברכות סג:). התלמוד מגנה את תלמידי החכמים שיושבים ועוסקים בתורה לבד, ולא לומדים בצוותא ובחבורה. הביטוי: "חרב על שונאיהם" אמור כמובן בלשון סגי נהור. כך גם במעשה הקטורת, יש האומרים שמשקל כל אחד מהסממנים יהיה זהה לחברו (רש"י), לעומת הסבורים שכל אחד מהסממנים ירוקח בפני עצמו, ולאחר מכן יערבבו את כולם (חזקוני). מעניין שבלשון העממית הביטוי: בד בבד משמעו שהדברים נעשים בעת ובעונה אחת, במקביל.
ועתה קוראים יקרים, התוכלו לומר את פשר המשפט הבא?
בדים בבדים ובידם בדים, ישבו בד בבד בבית הבד ובפיהם סיפורי בדים. ויקרא להם האיש לבוש הבדים לבדו: 'אין עוד מלבדו'.
כתיבת תגובה