הכלל הוא שלאחר שווא מרחף לא יבוא דגש קל, ואולם לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, וכאן אציג את כל המילים שיש בהן דגש קל אחרי שווא מרחף (חריגי דגש קל לאחר שווא מרחף).
שימו לב: בשל מורכבות הנושא, ובניגוד לרשומות אחרות שבהן אני מנסה שהרשומה תהיה ברורה גם למי שאינו זוכר דבר מלימודיו בתיכון, ברשומה זו לא אסביר את המונחים. המשמעות: הרשומה הזו מיועדת לאנשים שיש להם ידע רב יותר בתחום מהאדם הממוצע. ואעפ"כ הרשומה הזו חשובה גם למי שאינו בקיא במונחים כדי שיֵדע מה התקן בעברית ומה ההגייה התקנית במילים להלן.
יש שווא נע, יש שווא נח ויש שווא מרחף.
שווא מרחף נקרא כך הוא "מרחף" בין נע לנח, כלומר לעיתים הוא "מתנהג" כמו שווא נע ולעיתים כמו שווא נח.
מצד אחד מקורו בתנועה ולכן הוא כמו שווא נע, אבל מצד שני הוא בא לאחר תנועה קטנה ולכן הוא כמו שווא נח.
הכלל הוא ששווא מרחף סוגר הברה כמו שווא נח, אבל אחרי שווא מרחף לא יבוא דגש קל באותיות בג"ד כפ"ת, כמו שאין בהן דגש לאחר שווא נע. לכן יש לומר רכבֿי שטח ולא רכבּי שטח, מלכֿות יופי ולא מלכּות יופי.
ואולם לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, וכאן אציג את כל המילים שיש בהן שווא מרחף ואעפ"כ אחריו בא דגש קל.
הינה הרשימה (שכחתי מילה? תגידו לי ואוסיף בשמחה):
.
- בִּרְכַַּת־
- כַּסְפֵּי־
- נִסְכֵּי־
- טַרְפֵּי־
"והנה עלה זית טרף [=תלוש, קטוף] בפיה"
- רִשְפֵּי־ (וגם: רִשְפֵי־)
שִׂימֵ֨נִי כַֽחֹותָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחֹותָם֙ עַל־זְרֹועֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֨וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁאֹ֖ול קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה (שיר השירים ח ו) – בדגש
שָׁ֭מָּה שִׁבַּ֣ר רִשְׁפֵי־קָ֑שֶׁת מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה (תהילים עו ד) – בלי דגש
- חֶרְדַּת־ (וגם: חֶרְדַת־)
- עִשְׂבֵּי־ (וגם: עִשְׂבֵי־)
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא עִשְׂבֵּי בְּשָׂמִים – כך לפי מסורת העדה התימנית והספרדית (אלה שאצלם יש הבדל בהגייה בין בי"ת דגושה לבי"ת שאינה דגושה), אבל לפי המסורת האשכנזית הוגים עִשְׂבֵי.
- חֶרְפּוֹת־
נדיר בשימוש. זוהי צורת סמיכות ברבים של חֶרְפָּה (יחיד: חֶרְפָּה , רבים: חֲרָפוֹת. סמיכות: חֶרפות-) המופיעה במקרא:
- כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפֹּ֥ות חֹ֝ורְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי (תהילים סט י)
- שם הפועל בגזרת השלמים
כנראה מדובר בשווא מרחף (כי אנו אומרים בלי דגש: כקפוץ, בקפוץ, כדבר המלך) אבל כשמוסיפים למ"ד יש דגש, כמו לשבּור.
דוגמות למילים שרבים אינם מטילים דגש אע"פ שלפי התקן יש דגש:
- לגְבּור
- לגְבּות
- לדְבּוק
- לחְבּוט (אפשר גם: לחֲבֿוט)
- לחְבּור (אפשר גם: לחֲבֿור)
- לטְבּוע
- לנבּוח
- לנְבּור
- לצְבּות
- לקְבּוע
- לקְבּור
- לרְבּוץ
- לתְבּוע
- לרְכּוס
- לדְפּוק (במשמעות של הקשה כמו דפיקה בדלת ולא במשמעות הסלנגית)
- לחְפּור (במשמעות לרַגל ולא במשמעות הסלנגית)
- לסְפּוג
- לצפּור
- לקְפּוץ
- לתפּוס
- לתְפּור
..
רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר? רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
29/09/2020 at 1:13 am
יש לומר "רכבי" עם דגש? רכב אינו שם קיבוצי שמופיע רק היחיד?
29/09/2020 at 1:15 am
רכבי־ בלי דגש בבי"ת. הצורה מופיעה כבר במקרא: לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי
23/12/2020 at 4:19 pm
לגבי המסורת האשכנזית שהזכרת על "עשבי בשמים"- יש להעיר ששם הטעם הוא משום שקוראים את הש' בשווא נע מכיון שבפסוק במשלי (כז כה) גָּלָה חָצִיר וְנִרְאָה דֶשֶׁא וְנֶאֶסְפוּ *עִשְּׂבוֹת* הָרִים, השי"ן דגושה. ע"פ הפרי מגדים בסימן רטז.
23/12/2020 at 5:16 pm
תודה
20/01/2021 at 3:33 am
כמי שעובדת עם ילדים על שפה, היה ברור לי שבגלל השווא המרחף צריך להגיד ללבוש ב- ב' רפה. כדי לבדוק זאת פתחתי בחומש בראשית – יעקב אבינו ביקש – "לחם לאכול ובגד ללבוש" וכמובן שהב' דגושה. לא הבנתי למה ציינת רשימה של פעלים, האם הכלל לא נכון בכל הפעלים בתבנית הזו?
[אפרופו בגד ללבוש- האם יש באתר התייחסות לכך ש- לבוש נקרא כך ע"ש הבושה שחשו אדם וחווה לאחר החטא, ובגד ע"ש ה'בגידה' שהיווה החטא?
30/05/2021 at 3:37 pm
לכל כלל יש יוצא מן הכלל 🙂
בעניין בגד ובגידה – ראי כאן (אע"פ שיש דעות אחרות בעניין)