הָיֹה היה (שרבים כותבים "היו היה"), הנץ החמה (ולא "נץ החמה") – הסבר על הצורה המסתורית והנדירה המכונה "מקור מוחלט" וגם דוגמות לשימוש בה בלשון ימינו.

בלשון המקרא יש צורה שברבות הימים נעלמה בלשון חז"ל אבל נמצאת מעט בעברית שלנו, ושמה צורת המקור. יש מקור מקור מוחלט (ובשמו האחר: מקור נפרד) ויש מקור נטוי, אבל כיוון שנושא הרשומה פה הוא להדגים את השימוש שלו בלשון ימינו ולא להעמיק בשאלה מהו המקור וסוגיו – די שתדעו שיש צורה כזו ששמה מקור.

הסבר קצר על המונח:

מקור צורת פועל חסרת אפיונים של גוף (אני, אתה, הוא, אתם וכו'), מין (זכר או נקבה), ומספר (יחד, רבים) שאינה ניטית (ההגדרה מתוך מילון למונחי בלשנות ודקדוק, שורצולד-סוקולוף).

דוגמה:

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה יא)זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ ז)

הצורות שָׁמוֹר או זָכוֹר חסרות גוף וזמן. הצורה שָׁמוֹר או זָכוֹר אינה פונה רק לזכר או רק לנקבה, היא אינה פונה ליחיד דווקא או ליחידה, והיא אינה מציינת זמן עבר או עתיד וגם לא ציווי. בעצם הצורה שָׁמוֹר משמעה שְמור (ציווי), וזָכוֹר משמעה זְכור (ציווי), אבל לא בחרו בצורות הללו אלא בצורה שָׁמוֹר וזָכוֹר – צורה הנקראת מקור מוחלט.

בימי הביניים היו שהסבירו כי הפועל הרווח היום (שיש לו נטיית זמן: עבר, עתיד וכו') נגזר מצורת המקור. מדקדק ימי הביניים רבי יונה אבן ג'אנח (ספר הרקמה, הוצאת האקדמיה ללשון, עמוד קע; לב-לג) מסביר שקודם שאנו אומרים פועל מסוים – מונחת לנו בתשתית המחשבה, אפילו בלי להיות מודעים לכך, צורת המקור. כלומר לפני שאנו אומרים "הוא ישמור על הילד" חשבנו על שָׁמוֹר חסר הגוף והזמן וממנו גזרנו את זמן העתיד. לכן הצורה הזו נקראת מקור, היא המקורית והבראשיתית.

מוחלט – "מוחלט" נוסף למונח רק כדי לבדל בינו ובין המקור הנטוי. למטיבי לכת – הינה הסבר מורחב על כל סוגי המקור.

כאמור, צורת המקור המוחלט מופיעה רבות בלשון המקרא, ואולם בלשון חז"ל היא נעלמה כליל(!). בלשון ימינו יש לצורת המקור המוחלט שרידים אחדים, בעיקר בצירופים קפואים או בשירה. לעיתים משתמשים בה גם בהומור כגון פה (מתוך הסדרה הקומית "קופה ראשית"):

ברשומה כאן איגדתי את צורות המקור המוחלט בשימוש בעברית בימינו – בדיבור או בכתיבה (ולא בכתיבה שירית כמו "שָאוֹל אשאל ארבע קושיות" מהשיר "שמחה רבה". כמו כן לא שיבצתי צורות צווי שזהות לצורות מקור כמו היכּון, הכן, דַגל, הַצג, משום שבתחרות הריצה 'היכון, הכן, צא' הצורות באות בציווי וכן גם במסדר הצבאי דגל 'שק, הצג 'שק. אם יש לכם עוד דוגמות לשימוש בדיבור – הגיבו ואוסיף בשמחה):

  • בְּשׂוֹם שֶׂכֶל
  • הָלוֹךְ וחָזוֹר / הָלוֹךְ-חָזוֹר (שתיהן צורות מקור)
  • הָלוֹךְ וָשׁוֹב (שתיהן צורות מקור)
  • הָיֹה היה (הצורה "היוֹ היה" כשרה אף היא, אבל פחות מקובלת)
  • הָיֹה לא תהיה (ולא: היוֹ לא היה)

  • היטב
  • הָנֵץ החמה (ולא: נץ החמה. הה"א אינה ה"א הידיעה אלא חלק מצורת המקור)

לא ככה. אלא "להנץ החמה"

  • הַרבּה
  • הרחֵק
  • הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב (שתיהן צורות מקור)
  • מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה (שתיהן צורות מקור)
  • מהר
  • נַהֲפוֹךְ הוּא
  • רָצוֹא וָשׁוֹב (שתיהן צורות מקור)

..מצאתם עוד צורת מקור מוחלט שלא ציינתי? עדכנו נא ואוסיף.

 

.

.

רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר? רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה?  לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"