"אַת" לזכר, "הוא" לנקבה, ו"הן" לזכרים? כן, כאן תגלו את כל הצורות המיוחדות שיש בעברית של לשון המקרא ולשון חכמים בכינויי הגוף הפרודים: אילו צורות נעלמו ואילו נוצרו, וכמה צורות יש ל"אנחנו" (רמז: עוד שלוש!).
"אני, אתה והוא וגינג'י קנגורו", אומר שיר הילדים העממי, אבל במילתא דבדיחותא אציין כי בלשון המקרא ובלשון חז"ל היו שרים אותו גם אחרת: אנוכי, אַתְ והוא (ולא היו ממשיכים קנגורו כי לא הכירו את החיה 🙂 ).
הרבה זמן ביקשתי לרכז במקום אחד את הצורות השונות של כינויי הגוף הפרודים בעברית המצויות בלשון המקרא ובלשון חז"ל, ולפניכם התוצר.
בטבלה כאן לא כללתי את הכינויים המופיעים במגילות מדבר יהודה וכדומה.
תודה לד"ר גבריאל בירנבאום וללאה כהן על העזרה.
היום | מקרא | חז"ל | |||
צורה רגילה | צורת הפסק | צורת כתיב | |||
יחיד | אֲנִי | אֲנִ֫י, אָנֹכִ֫י | אָ֫נִי, אָנֹ֫כִי | אֲנִי | |
אַתָּה | אַתָּ֫ה (אַתָּ, אַתְּ) | אַ֫תָּה, אָ֫תָּה | אַתָּה, אַתְּ | ||
אַתְּ | אַתְּ | אתי (קרי: אַתְּ) | אַתְּ | ||
הוּא | הוּא | הוּא | |||
הִיא | הִוא, הִיא | הִיא | |||
רבים |
אֲנַחְנוּ, אָנוּ | אֲנַ֫חְנוּ, נַ֫חְנוּ | נָ֫חְנוּ | אנו (קרי: אֲנַחְנוּ) | אָנוּ |
אַתֶּם | אַתֶּם | אַתֶּם, אַתֶּן | |||
אַתֶּן | אַתֵּ֫נָה, אַתֵּ֫ן | אַתֶּן, אַתֶּם | |||
הֵם | הֵ֫מָּה, הֵם | הֵם, הֵן | |||
הֵן | הֵ֫נָּה | הֵן, הֵם |
הערות על הצורות בלשון המקרא
העובדה שיש כינויי גוף כפולים לאותו הגוף מעידה שהיו ניבים שונים ורובדי לשון שונים שהשתקעו בלשון המקרא.
- אֲנִי, אָנֹכִי – שתי הצורות משמשות בתנ"ך, ואולם אָנֹכִי מופיע מעט יותר. אָנֹכִי שכיח בספרי המקרא הקדומים ואילו אֲנִי בספרי המקרא מאוחרים.
- אַתָּ֫ה – אַתָּ, אַתְּ; אַתְּ – אתי (הקרי: אַתְּ) – בדרך כלל בזכר יש תנועה בסוף המילה שאינה מופיעה בנקבה, אבל שלוש פעמים הזכר מופיע בלי תנועה בסוף (כמו לשון חז"ל) ולפעמים כינוי הנקבה מופיע בכתיב בתוספת יו"ד (אתי). משערים שהדבר משקף ניב אחר שהילך בתקופת המקרא.
- אֲנַחְנוּ, נַחְנוּ, אנו – הצורה הרווחת היא אֲנַחְנוּ, והצורה נַחְנוּ/נָחְנוּ נדירה. הצורה אנו באה במקרא פעם אחת אבל הקרי שלה אנחנו.
- אַתֵּ֫נָה, אַתֵּן – הצורה אַתֵּן באה פעם אחת בלבד.
- הֵם, הֵמָּה – הֵמָּה מופיע יותר, בדרך כלל בספרים קדומים יותר.
הערות על הצורות בלשון חז"ל
צורות מקראיות רבות נעלמו לחלוטין בלשון חז"ל, אבל לשון חז"ל יצרה יצירה חדשה אחת.
- אֲנִי – הצורה המקראית אָנֹכִי נעלמה לחלוטין.
- אַתְּ לזכר – צורה זו נדירה במקרא, אבל מצויה הרבה יותר בלשון חז"ל. הדוגמה המפורסמת לצורה הזו נמצאת בהגדה של פסח: "ושאינו יודע לשאול – אַתְּ פתח לו".
- אָנוּ – הצורות המקראיות אֲנַחְנוּ, נַחְנוּ/נָחְנוּ נעלמו אף הן לחלוטין. לשון חז"ל חידשה את אָנוּ, כנראה בהשפעת היחיד – אֲנִי.
- אַתֶּן, הֵם, הֵן – הצורות הארוכות אַתֵּ֫נָה, הֵ֫מָּה, הֵ֫נָּה נעלמו גם הן.
- אַתֶּן, אַתֶּם לנקבות רבות – הצורה אַתֶּם מצויה בכתבי יד ולא בדפוסים.
- הֵן, הֵם לנקבות רבות – הצורה הֵם מצויה בכתבי יד ולא בדפוסים.
הרחבות:
- י' בלאו, תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, יהושע בלאו (בעיקר עמודים 149-139)
- ר' ירקוני, פרקים בתולדות הלשון העברית: החטיבה הקלאסית: הלשון המקראית, יח' 1, 54-53
- ש' שרביט, פרקים בתולדות הלשון העברית: החטיבה הקלאסית: לשון חכמים; יח' 3, עמ' 42
- י' קוטשר, "לשון חז"ל", בתוך: מ' בר-אשר (עורך), קובץ מאמרים בלשון חז"ל, כרך א, ירושלים תשל"ב, עמ' 16-14
- ג' הנמן, תורת הצורות של לשון המשנה, תל אביב תש"ם, עמ' 468-458
- Gesenius, Hebrew Grammar, ed. E. Kautzsch, 2nd English Edition, Revised by A. E. Cowley, Oxford 1910, pp. 105-108
.
.
רוצים לקבל עדכון כשעולה הסרטון הבא? רוצים לדעת מתי עולה הרשומה הבאה?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
כתיבת תגובה