תופעה ייחודית – באותו הפסוק(!) יש גיוון לשוני מעניין ומפתיע: ערבוב של זכר ונקבה, כתיב שונה של אותה המילה ועוד.

אנו יודעים שבלשון המקרא יש לפעמים צורות שונות לאותה המילה או שלפעמים אותה המילה באה בזכר ופעם בנקבה, אבל המפתיע הוא שלפעמים הצורות השונות מופיעות באותו הפסוק ממש (והסיבה? בדר"כ טוענים שהשינוי בא לשם גיוון).

כאן אספתי כל מיני דוגמות לתופעה המעניינת הזו – באותו הפסוק ממש (ופעם אחת יש דוגמה מפסוק אחר פסוק): פעם המילה במלעיל ופעם במלרע, פעם הכתיב כך ופעם אחרת, פעם המין הדקדוקי זכר ופעם נקבה, פעם צורת הרבים באה בצורה א ופעם בצורה ב, ועוד ועוד.

כתיב שונה

  • וּבְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנֹות מִפֹּו וּשְׁנַיִם שֻׁלְחָנֹות מִפֹּה לִשְׁחֹוט אֲלֵיהֶם הָעֹולָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם (יחזקאל מ, לט)

פֹּו – כאן המילה כתובה בוי"ו, פֹּה – כאן היא כתובה בה"א.

  • וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יֹום וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחֹות הַבְּרִית (דברים ט, יא)

לֻחֹת – כאן המילה כתובה בלי וי"ו , לֻחֹות – וכאן בוי"ו.

הגייה שונה

  • מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ ה' מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נֹורָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא (שמות טו, יא).

מִֽי־כָמֹ֤כָה – בלי דגש בכ"ף, מִ֥י כָּמֹ֖כָה – בדגש בכ"ף.

צורת רבים שונה

  • וְחַלֹּונִים לֹו (ולאילמו) [וּלְאֵילַמָּיו] סָבִיב סָבִיב כְּהַחַלֹּנֹות הָאֵלֶּה חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה (יחזקאל מ, כה).

הצורה חַלֹּונִים בסיומת -ים והצורה חַלֹּנֹות בסיומת -ות.

בניינים ומשקלים שונים

  • כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ (בראשית יט, יג).

אותו הפועל בבניינים שונים: מַשְׁחִתִים – בניין הפעיל (הוא אתמול השחית = הפעיל), לְשַׁחֲתָהּ – בניין פיעל (הוא אתמול שִיחֵת = פיעל).

  • וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה ח).

שני משקלים שונים לאותו הדבר: קֻבָּה לעומת קֳבָה.

  • וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם (במדבר ל, ה).

גם כאן יש באותו הפסוק שני משקלים שונים לאותו הדבר – אֱסָר ואִסָּר.

יחיד ורבים

  • כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. (דברים לא כ)

בפסוק מדובר על עם ישראל. עם הוא שם קיבוצי (הצורה היא צורת יחיד – עם ולא עמים) ובפסוק בא ביחיד: אֲבִיאֶנּוּ, לַאֲבֹתָיו, וְאָכַל, וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן, וּפָנָה וגם ברבים (וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי). עוד ערבוב של יחיד ורבים באותו הפסוק במילה עם: שמות יט ט; שמות יז ג; מות א כ; שמות ד לא; שמות יב כז.

מין דקדוקי שונה

  • וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה (בראשית לב, ט).

מחנה: הָאַחַת – נקבה. וְהִכָּהוּ; הַנִּשְׁאָר – זכר.

  • וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף (שמות יא, ו).

צעקה: גְדֹלָה; נִהְיָתָה; תֹסִף – נקבה. כָּמֹהוּ – זכר.

  • וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה' (מלכים א יט, יא).

רוח: גְּדוֹלָה– נקבה. וְחָזָק, מְפָרֵק, וּמְשַׁבֵּר – זכר.

עוד דוגמות – ראו כאן.

צורות שונות

  • כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים (בראשית מב, יא).

הצורה נחנו באה לצד הצורה אנחנו, ושתי הצורות בעלות אותה המשמעות בדיוק.

  • כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנֹו ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיֹו. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה (דברים כא, י-יא).

שִׁבְיֹו משמעו שֶבִי, שביה – כמו בהמשך הפסוק שִׁבְיָה.

  • סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם (תהילים קיח, יא).

שני צורות לאותו הדבר: סַבּוּנִי על דרך גזרת הכפולים (כלומר חסרה למ"ד הפועל – השורש ס-ב-ב) וסְבָבוּנִי על דרך השלמים (כל אותיות השורש מופיעות).

מלעיל ומלרע

  • עוּרִ֤י עוּרִי֙ דְּבֹורָ֔ה ע֥וּרִי ע֖וּרִי דַּבְּרִי־שִׁ֑יר ק֥וּם בָּרָ֛ק וּֽשֲׁבֵ֥ה שֶׁבְיְךָ֖ בֶּן־אֲבִינֹֽעַם (שופטים ה, יב).

שני העוּרִי הראשונים בהטעמת מלרע, ושני העוּרִי האחרים בהטעמת מלעיל.

  • וַיָּ֧שׇׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־ה' וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי (במדבר יא יא)

הלמה הראשון מלרע ואילו הלמה השני במלעיל.

בונוס

וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לֹו (ישעיהו ח, יז).

מילים שונות אבל באותו המשקל והגזרה ובכל זאת הניקוד שונה: וְחִכִּיתִי – בניין הפעיל בגזרת ל"י בתנועת i, וְקִוֵּיתִי גם בניין הפעיל בגזרת ל"י והפעם בתנועת e. אגב, צורות מקראיות כאלה הן הסיבה להחלטת האקדמיה שאפשר גם חיכִּיתי וגם חיכֵּיתי, גם גילִיתי גם גילֵיתי וכדומה.

יש לכם עוד דוגמות מעניינות? כתבו בתגוביות למטה.

תודה לד"ר ניסן נצר ולד"ר גבריאל בירנבאום

 

..

רוצים לקבל עדכון על ההסכת הבא? רוצים לדעת מתי עולה הרשומה הבאה?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"

.

מה דעתך על אלה?

צוחקים על העברית – פתיחים מיוחדים לשיעורי לשון ק-ט-ל, פ-ע-ל – למה דווקא השורשים האלה נבחרו להיות דגם בעברית? סיפורו הלא־שגרתי של ערנ Default Thumbnailאיך כותבים: כתבנו / כתבינו?