רגע, גם אנו המבוגרים אומרים דברים מוזרים, כמו: "תגיד, מה הוא אמר?" ולא "תגיד מה הוא הגיד" ולא "תאמר מה הוא אמר". תכירו את "התפוצה המשלימה" שאחראית לכל הבלגן הזה.

אנו אומרים כתב בעבר ויכתוב בעתיד – שתי הצורות באותו השורש באותו הבניין. כך נראית מערכת סדורה, בלי חריגות מיוחדות.

אבל לעיתים אנו חורגים מהמערכת הסדורה: בזמן עבר אנו אומרים אמר אבל בזמן עתיד אנו משתשים בעיקר בצורה תגיד (וכמעט שלא בצורה תאמר). כלומר בזמן עתיד עברנו ממערכת אחת (שורש א-מ-ר) למערכת אחרת (שורש נ-ג-ד).

המעבר ממערכת למערכת יכול לקרות לא רק בשורש אלא גם בבניין ובעוד דרכים.

המעבר הזה, החריגה הזו, מכונה "תפוצה משלימה" (סוּפְּלֶצְיָה בלעז. תשלים בעברית), וכטיבה של חריגה – ילדים קטנים מפנימים את הצורות החריגות לאט יותר, ולכן הם יוצרים צורות בלי החריגה, ודווקא הצורה הסדירה מצחיקה אותנו, המבוגרים.

כאן אדגים סוגים שונים של מעברים בין מערכות. אם יש לכם עוד דוגמות – ציינו נא בתגוביות ותזכו את הרבים.

רבים שאינו נגזר מהיחיד

אני אישה חזקה, ובכלל כל הנשים חזקות.

ביחיד הצורה היא אישה, אבל ברבים הצורה היא נשים, ולא אישות כצפוי מהיחיד אישה (בתנ"ך יש פעם אחת אישות:

וַיָּבֹוא אֵלֶיהָ כְּבֹוא אֶל אִשָּׁה זֹונָה כֵּן בָּאוּ אֶל אׇהֳלָה וְאֶל אׇהֳלִיבָה אִשֹּׁת הַזִּמָּה – יחזקאל כג, מד).

זו הסיבה שילדים אומרים אישהאישות, כמו שהיינו מצפים מהמערכת בלי החריגה שאנו המבוגרים כבר התרגלנו אליה.

הרב הראשי ורבני הערים השתתפו בטקס.

ביחיד הצורה היא רב אבל צורת הרבים רבנים אינה נגזרת מרב אלא רבנים היא צורת ריבוי מיוחדת.

בניינים שונים

אתמול הוא ניגש לדלפק בבנק, וגם מחר הוא ייגש לשם.

השורש אותו השורש: נ-ג-ש, אבל הבניין שונה.

כשאנו משתמשים בלשון עבר והווה אנו אומרים ניגש (נִגַּש) – בניין נפעל. אבל כשאנו עוברים לעתיד או לציווי אנו משתמים בצורה ייגש (יִגַּש), גש! – בבניין קל.

בעבר הוא פחד מכלבים, אבל היום הוא כבר אינו מפחד.

הצורה פחד באה בבניין קל אבל הצורה מפחד מבניין פיעל (גם הצורה פוחד כשרה, כמובן).

זו הסיבה שילדים רבים אומרים פיחד (אגב, אין מה "לתקן" אותם בהכרח כי עקרונית הצורה הזו כשרה אף היא).

שורשים שונים

תגיד, מה הוא אמר?

פה אנו משתמשים בשורשים שונים כדי להגיד/לומר את אותו הדבר.

בעתיד אנו משתמשים בשורש נ-ג-ד (כן, זה השורש של הִגִּיד), אבל בעבר, בהווה בשורש א-מ-ר.

זו הסיבה שילדים רבים משתמשים בצורה תאמר או בצורה מגידים.

שורשים דומים

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וגם מחר אוהליך ייטבו (יִיטָבוּ).

בעבר ובהווה אנו משתמשים בשורש ט-ו-ב (בעיקר בצורה שבפסוק: טובו), אבל  בעתיד בשורש י-ט-ב: יִיטַב.

אנו מקווים שמחר הוא ייקץ מחלומו כי כרגע הוא טרם הֵקיץ ממנו.

רק בעתיד אנו משתמשים בשורש י-ק-ץ: יִיקַץ (ובניין קל) [גם הצורה יקיץ כשרה, כמובן], ואילו בשאר הזמנים אנו משתמשים בשורש ק-ו-ץ, כמו: הֵקיץ, מֵקיץ (ובניין הפעיל).

לא הלכת היום למכולת? טוב, תלך מחר.

בעבר ובהווה אנו משתמשים בשורש ה-ל-ך (הלכת, הולך) אבל בעתיד אנו משתמשים בשורש י-ל-ך (תלך. כמו הצורה תשב משורש י-ש-ב)..

.

.

רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר? רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"