מדריך התמחור: כמה גובים על עריכה לשונית של ספר אקדמי?

זה כחמש־עשרה שנים אני עורך לשון ומנקד. כמו עורכי לשון רבים, גם אני מרגיש שנולדתי עורך לשון. כבר כשאימי דוברת האנגלית ציידה אותי בפתק איחור לבית הספר עזרתי לה ללטש את הנוסח, ודומה שמאז הידיעה ש"אפשר לנסח את זה בצורה קצת יותר קולעת" מפעמת בי, לעיתים גם שלא ברצוני.

באוניברסיטה בחרתי במסלול הלימודים הכי לשוני שאפשר: בתואר הראשון למדתי בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית, במסלול חד־חוגי מורחב. אחר כך המשכתי לתואר שני באותו חוג, במגמת עריכה לשונית. באוניברסיטה העברית המגמה הזאת מוצעת רק בשילוב של תואר שני בלשון העברית.

דוד הרבנד

בסוף המסלול הזה התלמידים צריכים להתנסות בעבודה מעשית של עריכה בהיקף מסוים. במקביל, עליהם לכתוב "עבודה על העבודה", מעין חיבור מקיף שבו התלמידים מסבירים מה הם בעצם עשו באותה עבודה מעשית: אתגרים מיוחדים, פתרונות מעניינים, עקרונות עריכה ייחודיים שנקבעו לאותו טקסט, דוגמאות של "לפני ואחרי" ועוד.

רוב התלמידים בחרו בעבודות קלות וזמינות יחסית ומיעוטם נענו לאתגרים קשים יותר. מובן שחיפשתי את הדרך הקלה ביותר להגיע לסוף המסלול, אך משהו מזוכיסטי בי הביא אותי לבחור בעבודה הקשה ביותר שהוצעה (אולי בהמלצה ובעידוד של כמה ממורי החוג האהובים) ומצאתי עצמי עורך כרך מאתגר במיוחד באחד מכתבי העת העוסקים במסורות הלשון של עדות ישראל.

היה מעניין. רוב הכותבים בכרך היו חוקרים ממוצא שאינו ישראלי וזה הקשה מאוד את העבודה, ונוסף על כך הכרך היה מלא בציטוטים ממגוון לשונות יהודים לא מובנות (לי). וכאן אני מגיע לתמחור, כי מי שנופל בפעם הראשונה זוכר היטב לפעמים הבאות.

העבודה הייתה כמובן בתשלום, אך מכיוון שהיינו רק בתחילת הדרך היה עלינו להציע מחיר תחרותי מאוד, אטרקטיבי מאוד, בקיצור: מחיר נמוך, שישקף בעיקר את העובדה שאנחנו בתחילת הדרך. הבנתי אז שהמחיר הנכון (נגיע לזה) לחומר מסוג זה הוא 700 שקלים לגיליון דפוס (נגיע גם לזה), וחתכתי אותו בחמישים אחוזים: 350 שקלים לגיליון. אממה? שכחתי לסמן "וי" בחלון ספירת התווים של הקובץ באפשרות "כלול הערות שוליים".

דמיינו את זה: ספר עצום בגודלו, 300 עמודים, ברוב העמודים ההערות ארוכות יותר מהטקסט עצמו, ואני לא ספרתי את התווים של ההערות. למה? ככה. אתם כבר לא תעשו את הטעות הזאת.

כשהצעתי את המחיר, אף אחד כמובן לא הרים גבה והתחלתי לעבוד. בשלב מסוים היה לי מוזר לבדוק ולגלות שאני מרוויח 11 שקלים ו־30 אגורות לשעה, אבל המשכתי במלוא המרץ. העבודה הסתיימה לבסוף וגם כתבתי את "העבודה על העבודה" בצורה הכי מושקעת שיכולתי לכתוב. הכול הוגש. שיערתי שזה היה רגע השפל שלי מבחינה עסקית, אבל לא ידעתי שזה כנראה רגע מכונן מבחינה מקצועית. הספר הערוך והעבודה הנלווית לו התגלגלו לפרופ' יעל רשף, שבאותו זמן הגישה ספר לפרסום באקדמיה ללשון. בפרגון חסר תקדים היא הכריזה "אותו אני בוחרת לי לעורך", ובאמת, כמאמר הקלישאה, השאר היסטוריה.

גיליונות דפוס וענייני מע"מ

אז מהו גיליון דפוס? זו היחידה שאליה מתייחסים ועליה מתבססים כשמתמחרים עבודת עריכה. גיליון אחד מוגדר 24 אלף סימני דפוס, תווים עם רווחים. המילים תווים עם רווחים חשובות מאוד: בספירת המילים בקובץ Word שימו לב שהמספר הקובע הוא "עם רווחים" (אתם הרי מעוניינים ברווחים, לא?). נניח לשם הדוגמה שטקסט מסוים צריך לעלות 500 שקלים לגיליון, ובספירה מתברר שיש 37,595 תווים עם רווחים. חלוקה ב־24,000 תביא אותנו למסקנה כי לפנינו 1.566 גיליונות = 783 שקלים.

אגב, כל הסכומים האלה הם לפני מע"מ. אם אתם עוסקים פטורים, זה הסכום שתדרשו מהלקוח ושתרשמו על החשבון, אם אתם עוסקים מורשים תוסיפו מע"מ על הסכום הזה.

כדי לדעת כמה תווים יש בקובץ עליכם לבחור בתוכנת Word בתפריט כלים באופציית ספירת המילים. בחלונית הזאת מוצגות כל הסטטיסטיקות של הקובץ.

כמה גובים לגיליון

התשובה הפשוטה לכאורה לשאלה כמה גובים לגיליון נמצאת בטבלאות המחירונים למיניהן, כמו בטבלת המחירים של ההסתדרות או של אנשי ספר. הבעיה בטבלאות האלה כפולה: אי אפשר להבין מֵהן בדיוק כמה לגבות בכל עבודה, ובעיקר – אין כמעט גורם בשוק שמתייחס אליהן כקובעות.

לכן אשתף אתכם במחירון שאני גיבשתי לי עם השנים. מכיוון שעסקתי בעיקר בחומרים אקדמיים ולא בעריכה של פרוזה או עיתונות, המידע שלהלן נכון בעיקר לעולם העריכה של ספרים אקדמיים־מחקריים.

כאמור, המתחילים שבינינו יסתפקו במועט. כמו שהובן מהסיפור האישי שלי, זו השקעה טובה גם לעתיד. לא חייבים להרוויח הרבה בעבודה הראשונה. והאמת? בצדק. אתם משתפרים עם הזמן ולא צודק לבקש שכר גבוה על תוצאות לא מושלמות.

• לעבודה הראשונה, כיוון שאנו עדיין חסרי ניסיון של ממש, הייתי קובע מחיר של 350 ₪ עד 450 ₪ לגיליון.
• עם השנים והניסיון, מתחדד יותר התבחין של סוג החומר: לעבודות פשוטות יחסית, טקסטים קולחים שאמורים להיכלל בספר זיכרונות מגדוד 35 במילואים, טקסטים לתעודות הערכה למורים בבתי ספר מצטיינים ועוד – 500 ש"ח עד 550 ש"ח לגיליון יתאימו.
• לטקסטים כבדים יותר, מחקריים, גדושי הערות שוליים והפניות, המחירים המקובלים בשוק הם בין 680 שקלים ל־920 שקלים לגיליון (המחיר האחרון באמת נדיר וגבוה, אבל אפשרי). הניסיון והוותק עדיין קובעים גם אחרי כמה שנים: אם ערכתם שורה של ספרים ויש לכם רזומה עשיר, הגוף שתעבדו איתו יתווכח פחות על הצעת המחיר. עבדתם מעט? תקבלו בינתיים פחות.

עריכת יסוד ועריכת ליטוש

בדרגות השונות אני מבדיל בעיקר בין עריכה רגילה (ויש המכנים אותה עריכת יסוד) ובין עריכת ליטוש, שהיא די נדירה, והיא עריכה של טקסט שהוא כמעט מוכן, טקסט שנכתב בידי אדם מוכשר מאוד בכתיבה.

החלוקות לתת-דרגות לא תמיד אפשרית. לעיתים מרפרפים על הטקסט וחושבים "זה נראה לי כתוב היטב", ואחר כך מבינים שיש הרבה מקום להתערבות ולתיקון. לכן התמחור צריך להישאר מחמיר יחסית, כי כמעט תמיד מוצאים שזה היה מוצדק.

המחירים שציינתי לעיל נכונים למצב הרגיל. אך בכל מקרה כדאי שלא לתמחר "על עיוור": בקשו את החומר, עיינו בו. אולי כל מה שנדרש בו הוא ליטוש קל ולא מוצדק לגבות מחיר מלא. אם השתכנעתם שהחומר כתוב ברמה גבוהה יחסית, תוכלו להציע מחיר נמוך בכ־20 עד 25 אחוז פחות מהמחיר המלא.

כך בספר אקדמי חשוב שערכתי לאחרונה התכוונתי להציע מחיר שנע בסביבות 750 שקלים לגיליון, אך אחרי שראיתי את החומר והתפעלתי ממצבו הטוב הרגשתי שלא נכון לגבות מחיר מלא והצעתי 600 שקלים לגיליון, 20 אחוזים פחות.

הגהה

אם הוגדר עורך לשון אחר לקובץ, ומכם ביקשו רק להגיה את הקובץ, כלומר להיות זוג העיניים האחרון שעובר על הקובץ (במקרים רבים הקובץ בשלב זה כבר מעוצב וכמעט מוכן) המחיר יהיה כמובן נמוך הרבה יותר. בהוצאות מסוימות משלמים 100 שקלים בלבד לגיליון בהגדרת תפקיד זו. מניסיון מצאתי שהמחיר הזה פשוט מקומם. לפי ניסיוני, מחיר להגהה על גבי קובץ מעוצב (חשבו על זה כמרדף נחמד אחרי שגיאות קטנות) צריך לעמוד על 200 עד 250 שקלים לגיליון. לא יהיו לכם כאן התלבטויות ניסוח ולא תצטרכו לגבש מדיניות עריכה; תתפקדו בעיקר כסְפֶּלְצֶ'קֶר אנושי, או מעט יותר.

עצמאי לעומת שכיר; חברה מסחרית לעומת מכון מחקר

חשוב לציין: הניסיון שלי הוא בעריכה במעמד עצמאי, כמו רוב העורכים היום. אני מניח שפה ושם נשארו משרות של שכיר בתחום הזה, ואיני יודע מה מקובל לשלם בהן.

ועוד: ככלל, חברות מסחריות ישלמו פחות ממכוני מחקר ואוניברסיטאות. חברות מסחריות צריכות להרוויח ומשתדלות להציע את המחיר הנמוך ביותר האפשרי. כך בספר מחקרי שערכתי בהוצאה מסחרית הציעו לי 400 עד 450 שקלים לגיליון, ואילו אותו ספר היה יוצא במכון מחקר המחיר היה גבוה בכ־250 עד 300 שקלים לכל גיליון.

הערה חשובה – לטוב ולרע

יש מקרים לא מעטים שרק אחד הפרקים בספר כתוב היטב (למשל הפרק על לבנון בתוך כרך על המזרח התיכון, לדוגמה דמיונית, שנכתב בידי עוזר המחקר החרוץ יודע הלשון) וכל שאר הפרקים קשים יותר לעריכה. לא מקובל להתקשר למחבר או להוצאה ולהודיע שמצאת טקסט קל יותר ושיפחיתו מהשכר שלך. ממשיכים באותו תעריף לאורך כל הכרך גם אם יש קפיצות ברמה, גם לרעה.

זהירות – עוקץ!

וגם, תמיד יהיו מי שינסו לעקוץ ולנצל. בתחילת הדרך הוחמאתי מאוד כשרֶשֶת ספרים גדולה פנתה אליי בהצעה לערוך אצלם טקסטים במסגרת הוצאה לאור שניסו אז להקים (הוצאה שהסכימה להוציא כל ספר שתרצו – אם רק שילמתם). זה היה עוד בימי היותי סטודנט לתואר ראשון. המחיר שהוצע לי אז היה 80 שקלים לגיליון דפוס. כשסיימתי יום שלם ולא הגעתי ל־80 שקלים הבנתי שנעקצתי. ערכתי רק ספר אחד באותה הוצאה. כשהבעתי את מורת רוחי מהמחיר אמר לי המפיק "למה אתה עובד כל כך לאט? לא לימדו אותך לערוך בעיניים עצומות?"

מאז המוטו שלי הוא "לערוך בעיניים פקוחות": עסקית, ובעיקר מקצועית.

דוד הַרבַּנד הוא עורך לשון של ספרי מחקר באקדמיה ללשון העברית וספרים רבים נוספים בהוצאות מובילות בארץ, מחבר החוברת קיצור שולחן עורך

בפעם הבאה בסדרת "מדריך התמחור":
מונחים ומידע כללי על עריכה לשונית של טקסטים
(הטור האחרון בסדרה)

.

מה דעתך על אלה?

מדריך התמחור: איך לתמחר עריכת לשון של ספר פרוזה מתורגם? מדריך התמחור: כמה לבקש על ניקוד או על הגהת ניקוד? מדריך התמחור: איך לתמחר עריכת פרוזה מקור? מונחים, טיפים ומידע כללי על עולם העריכה הלשונית