מלוּוים בתפיסת עולם פמיניסטית, יש קולות המבקשים לשנות את העברית: לפנות לקהל מעורב בלשון "מתחילות" ולא "מתחילים", לבטל את המין הדקדוקי בעברית. בטור כאן אציג את הבעייתיות בקולות האלה, ואסמוך את דבריי על שלוש נשים, פמיניסטיות, העוסקות בשפה העברית.

"כל פעם אתה למעשה נכנס להיריון. ברגע שמחזירים את העובר אתה בעצם נמצא בהיריון. ואתה מתפלל ומקווה ומייחל, וכל פעם אתה מתאכזב" – את המשפט הזה לא אמר גבר אלא אישה – חה"כ שרן השכל (ראו בסרטון). היא בחרה להתנסח בלשון "אתה" אע"פ שמדובר בהיריון – תחום שהכניסה בו לגברים בלתי אפשרית. חה"כ השכל בחרה ב"אתה" כי הצורה הסתמית בעברית היא בדר"כ הזכר, הצורה שאינה מסומנת.

צורה שאינה מסומנת = צורת היסוד של המילה, מעין ברירת המחדל של המילה והצורה הניטרלית שלה. הצורות כתב, שמר הן צורות היסוד, ואילו כתבה, שומרת גזורות מצורות היסוד ולכן הן צורות מסומנות. המילה ילד היא צורת היסוד ואילו ילדה נגזרת מילד.

בשנים האחרונות נשמעים עוד ועוד קולות, בעיקר בקרב העולם הפמיניסטי, הקוראים לבטל את המין הדקדוקי בעברית. לטענתם, לא הוגן שהצורה הלא מסומנת, הצורה הבסיסית והיסודית, היא זכר ואילו המסומנת, "החריגה", היא נקבה. הם קוראים לפתרונות שונים, ולפעמים מנוגדים:

א) הפיכת המין הדקדוקי נקבה לצורת היסוד;

ב) ביטול הזכר כצורת היסוד ויהיה נכון לפנות לכל אחד בכל צורה – אפשר לומר לילדה "אתה" או "את", וכן לילד "את" או "אתה" ולשחק בצורות כרצוננו;

ג) המצאת מין סתמי שאינו זכר ואינו נקבה (כמו שיש בחלק משפות אחרות. הדוגמה המוכרת היא it באנגלית);

ד) לתת לנקבה את הכבוד שלה ולהקפיד על הצורות המיוחדות לנקבה (בנוכחות ובנסתרות) כגון "תלכנה", "תשבנה".

המצדדים בהצעות אלה טוענים שהעובדה שהמין הדקדוקי היסודי בעברית בזכר מעצים את הגברים ומדכא את הנשים. הם גם מסתמכים על מחקר מאת ד"ר תמר קריכלי-כץ מאוניברסיטת תל אביב וד"ר טלי רגב מהמרכז הבינתחומי בהצליה שממנו עולה כי ניסוח בצורת זכר יחיד לנשים פוגעת בהישגים הלימודיים שלהן. המחקר עורר הדים עד כדי כך שאוניברסיטת ת"א הודיעה כי תנסח את כל הבחינות בלשון רבים, אוניברסיטת חיפה הרחיבה את ההנחיה לכל החומרים המועברים במסגרת הקורסים, כולל דוא"ל, הרצאות ותרגולים, ולא רק לניסוח בחינות. כמו כן  פורסם כי משרד החינוך שוקל לעבור ללשון רבים בבחינת הבגרות.

הקולות הללו גם מנסים לגרור שינוי בכתיב כגון א.נשים, אתכם/ן, אתםן, כתב־ה וכדומה, כולל יצירת גופן מיוחד שמנסה לתת מענה אסתטי יותר לצורת הכתיב הזאת.

כאן אשטח את הטענות הנשמעות ואגיב לכל טענה וטענה.

הרבה מדבריי פה מבוססים על דברים שאמרו הנשים האלה (שמגדירות עצמן פמיניסטיות):

  • רות אלמגור רמון – יועצת הלשון המיתולוגית של רשות השידור והיום יועצת לשון בתאגיד; זוכת פרס רה"מ ללשון העברית
  • רונית גדיש – המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית
  • ד"ר קרן דובנוב – מזכירה מדעית באקדמיה ללשון העברית; מרצה ללשון ולעריכה.

הטענה:

למה הצורה הבלתי מסומנת, ברירת המחדל, צורת היסוד, היא של הזכר ואילו הצורה המסומנת, "החריגה" היא הנקבה?

התשובה:

בשפות רבות יש מין דקדוקי של זכר ונקבה, והדבר אינו מיוחד רק לעברית. ברוב השפות הצורה הלא מסומנת היא צורת הזכר, וכך גם בעברית. האם הסיבה לכך היא נסיבות היסטוריות של חברה פטריאכלית? אולי. אבל זה מצב נתון, וזו ההיסטוריה של השפה.

הרצון לשנות את ההיסטוריה הזו רק משום שמי שאינו מסומן הוא "הנשגב" ואילו מי שמסומן נחשב "חריג" או "פחוּת ערך" זוקקת דיון. מי אמר שלהיות הפשוט והמובן מאליו הוא הנשגב יותר? אולי דווקא מי שמסומן הוא המיוחד והמעניין? "איזה כיף לנו וטוב לנו שלנשים יש צורה מיוחדת ולא צורה כללית. יש בזה משהו יפה ומכבד", אמרה רות אלמגור-רמון בריאיון לקולולושה.

כמו כן, לא תמיד צורת היסוד היא זכר. מספר סתמי בא בנקבה דווקא. כשמונים את המספרים התֶקן הוא שצורת היסוד היא נקבה: מספר הטלפון שלי הוא אפס חמש ארבע שמונֶה שלוש אחת וכו' בנקבה ולא אפס חמישה ארבעה שמונָה שלושה אחד וכו' בזכר. קו 5 באוטובוס הוא קו חמש בנקבה ולא חמישה בזכר, אע"פ שהקו מינו הדקדוקי זכר, אוטובוס מינו הדקדוקי זכר ואע"פ שבדרך כלל הנהג זכר גם הוא. דווקא בשם המספר הנקבה אינה מסומנת ואילו הזכר מסומן: שלושה אבות לעומת ארבע (ולא: ארבעה) אימהות.

זאת ועוד, יש מילים חיוביות מאוד בעברית שבאות במין נקבה ומילים חיוביות פחות שבאות בזכר: חוכמה, השכלה, הצלחה בנקבה אבל כישלון בזכר. "אולי נגיד כישלה בנקבה והצלחון בזכר", אומר ד"ר אבשלום קור בחצי הומור.

הטענה:

למה בפנייה לכלל הציבור הצורה היא בזכר רבים דווקא ולא בנקבה רבות?

התשובה:

דרך העברית היא שהזכר כולל את הנקבה. "לא תרצח" כולל ציווי לאישה. כשהקהל מעורב תמיד כתוב בתנ"ך "בני ישראל" ולא כתוב "בני ובנות ישראל". לכן "התאחדות הסטודנטים" כוללת גם סטודנטיות ואין צורך להוסיף במיוחד "סטודנטיות", וכששואלים כ"כמה ילדים יש לך" הכוונה גם לילדוֹת.

בבית יולדות כתוב על חוברת ההדרכה "איך יולדים" ולא "איך יולדות" כי מדובר בפועל כללי, כמו הדברים לעיל שאמרה חה"כ שרן השכל. גם מַ"כּית בבה"ד 12 תגיד לטירוניות שלה "אני אלמד אתכן איך עושים את זה" ולא איך "עושות".

הטענה:

עם כל הכבוד להיסטוריה של העברית, שפה יוצרת מציאות. הגיע הזמן לשנות את המציאות ולכן את הלשון. אם נדבר אחרת – יהיו לכך השלכות על המציאות.

צריך להביא בחשבון שהזכר הסתמי אינו סתמי אלא יש לו השלכות מעשיות – הוא משפיע לרעה על מעמד האישה.

יש הבדל באמירה בין "אנשים שעשו היסטוריה" לעומת "אנשים ונשים שעשו היסטוריה". המשפט "אנשים ונשים" נותן נוכחות לנשים ויכול לעודד אותן לעשות היסטוריה. כאמור, שינוי השפה משנה גם את המחשבה.

התשובה:

מה ההצעה ב"לדבר אחרת", מה ההצעה החלופית? מי יהיה הבלתי מסומן?

אפשרות א – הנקבה תהיה המצב הסתמי.

הבעיה באפשרות הזו: לא ברור מה זה אומר. אם הכוונה שהמין הבלתי מסומן יהיה מעתה הנקבה, יש כאן "קיפוח" של הזכר ולא סביר ש"נקפח" את הזכר בשם "קיפוח" הנקבה.

אפשרות ב – הסתמיות תהיה גם זכר וגם נקבה: יהיה נכון לפנות לכל אחד בכל צורה – אפשר לומר לילדה "אתה" או "את", וכן לילד "את" או "אתה" ולשחק בצורות כרצוננו;

הבעיה באפשרות הזו: אפשרות זו תיצור מצב אבסורדי. לפנות פעמיים ולומר לזכר "ילד-ילדה" ובפנייה לילדה לומר פעמיים "ילדה-ילד" זה אבסורד ואין לדבר סוף. כמו כן, ההצעה הזו מבקשת להנדס את העברית מחדש ולהתעלם מכל ההיסטוריה שלה. הנדוס כזה הוא בבחינת "בדה לך שפה".

אפשרות ג – להמציא מין סתמי כדי שלא לקפח לא את הזכר ולא את הנקבה.

הבעיה באפשרות הזו: כאמור, שפה לא יוצרים במפעל או במעבדה אלא היא דבר טבעי שמתפתח לאורך שנים.

אפשרות ד – לתת לנקבה את הכבוד שלה ולחדד את ההבדלים בין זכר לנקבה – להקפיד יותר להשתמש בצורות המיוחדת לנשים כמו "תלכנה" ו"תשבנה" ולא "תלכו" ו"תשבו". גם להנהיג לומר "אנחנו חושבות" כשהדוברות נשים גם כשיש רוב גברים, וטוב שמגישת החדשות תאמר "אנחנו מתחילות" אע"פ שיש בצוות ההפקה גברים, אע"פ שהיא פונה לכלל הצופים. כך יוצרים אפליה מתקנת כלפי נשים.

הבעיה באפשרות הזו: לאורך השנים רואים הַשָּלָה של צורות מיוחדות בעברית ובמקומן יש איחוד במערכת: בעבר הייתה צורה מיוחדת להן בעתיד, כגון הן תלכנה, אבל במשך הזמן יש איחוד מערכת הם/הן ילכו. יש הַשָּלָה של הצורות המיוחדות לנקבה כיוון שהצורה הלא מסומנת היא בזכר ואילו הצורות המסומנות הן ארוכות יותר ונוחות פחות.

צורות העתיד המיוחדות לנקבה רבות החלו להיעלם כבר בעברית של בית שני. כלומר כבר בתנ"ך יש צורות "יתנו" לנשים (וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן – אסתר א כ) ולא תיתנה. בלשון חז"ל הצורות המיוחדות לנשים נעלמו כליל. כמו כן, בעבר היו עוד צורות מיוחדות לנשים ואף הן נעלמו, ומשום מה אין פמיניסטית שמבקשת לשוב אליהן: בעבר הייתה צורה מיוחדת לנקבות בזמן עבר – צעדה ולא צעדו (היום: הם/הן צעדו. בעבר: הם צעדו, הן צעדה).

כמו כן, מי אמר שכדי לתת כבוד לנשים או כדי ליצור שוויון צריכים לחדד את ההבדלים בין זכר לנקבה? אולי להפך – טשטוש ההבדל בין זכר לנקבה הוא הפתרון כי כך לא מנציחים את ההבדלים. דווקא ביטול ההבחנה בין הזכר לנקבה הוא הדרך הפשוטה, וכך יכול להיווצר שוויון. לכן צורות כמו ייכנסו, נכנסו ואולי גם נכנסים מתאימות יותר לשמש גם מין נקבה.

השימוש בצורות הנקבה כגון "מתחילות" כשיש גברים ונשים בעייתי מכמה היבטים: כאמור, דרך העברית היא שבפנייה לכלל הציבור צורת הזכר כוללת את הנקבה, ולכן "מתחילות" פונה רק לנשים אע"פ שיש גברים, ואילו "מתחילים" פונה לגברים ולנשים כאחד. כמו כן הצורה "מתחילות" פוגעת באנשים שרוצים לטשטש את המגדר שלהם – נושא שחשוב מאוד לפמיניסטיות עצמן.

בעניין השפה ומעמד האישה – אין להפריז בכוחם של ענייני דקדוק בעיצוב החשיבה החברתית. הראיה לכך היא שיש שפות שיש בהן חשיבות רבה למין הדקדוקי ובכל זאת מעמד האישה במדינות הדוברות שפה זו במצב נהדר ויש שפות שאין בהן מין דקדוקי כלל ועדיין מעמד האישה נמוך. באיסנלנדית ובשוודית יש חשיבות רבה למין בשפה, ולעומתן בטורקית ובפרסית אין למין כל ייצוג בדקדוק (בפרסית אפילו הוא והיא אומרים אותו הדבר), וכולנו יודעים מה מעמד האישה במדינות אלו. בעברית יש מין דקדוקי ומעמד האישה אינו רע כל כך.

לסיכום המענה לטענה הזאת:

אי אפשר לסרס את הלשון כדי ליצור אפליה מתקנת, וכלשונה של רות אלמגור רמון: "פתטי לערב את העברית במלחמה לשוויון". מי שרוצה "להמציא" מין סתמי מוזמן להמציא לו שפה חדשה. ניסו את זה בשפת האספרנטו. לא הצליח, בלשון המעטה.

הטענה:

יש מחקר שמצא כי פנייה בלשון זכר בעת ביצוע מטלה במתמטיקה פגעה במאמציהן ובהצלחתן של נשים לעומת ביצוע מטלה שפנה אליהן בלשון נקבה. עוד ממצאים מהמחקר הם שבמשימות שבהן יש הנחה סמויה שנשים פחות טובות בהן מגברים, נשים אכן הצליחו פחות כאשר פנו אליהן בלשון זכר לעומת לשון נקבה. לעומת זאת נמצא כי במשימה שבה הקונטקסט היה חיובי לגבי נשים הפנייה בלשון זכר שיפרה את ביצועי הנשים לעומת הפנייה בלשון נקבה. כמו כן נבדקה ההשפעה של שני אופני פנייה נוספים המכוונים להיות ממוגדרים פחות: פנייה בלשון זכר רבים ופנייה באמצעות לוכסן (זכר/נקבה), וכאן נמצא כי בעת ביצוע מטלה מכוונת במתמטיקה הפנייה בלשון זכר רבים ("ענו על השאלות") הובילה לביצועים הטובים ביותר בעבור נשים, ולא פגעה בביצועי גברים.

כלומר עולה מן המחקר שיש לשפה כוח רב בשיקוף ובהנכחה של סטריאוטיפים מגדריים.

התשובה:

אם אכן ממצאי המחקר תקפים, אין כל מניעה להשתמש בהוראות בלשון זכר רבים. הרי כאמור דרך העברית היא ש"כִּתבו" ו"עֲנו" כולל זכר וכולל נקבה. אין בדרך המוצעת במחקר משום פגיעה בעברית.

אם בעתיד יתפרסם מחקר שיוכיח שפנייה לנשים רק בלשון נקבה משפרת את ציוניהן – גם לזה יש פתרון: ינסחו שאלון לבנים ושאלון לבנות, בלי לפגוע בשפה או לסרס אותה.

אשר לשימוש כתוב/כתבי, אותםן, א.נשים וכדומה – זהו ניסיון מלאכותי לשינוי, ולפי ההיסטוריה של הכתב והשפה הוא נידון לכישלון משום שהנטייה הטבעית של רוב מוחלט מדוברי השפה היא לדבר ולכתוב קצר וקולע. הנוחות והחסכנות פועלים את פעולתם, וקשה להאמין שה"אופנה" הזו תצא מגדר אופנה חולפת.

הרחבות

 

..

רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר? רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה?  לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"

מה דעתך על אלה?

"קולולושה" פרק 15: שולחן, אינטרנט, שמש – למה יש זכר ונקבה בדברים דוממים? / עם ד"ר קרן דובנוב Default Thumbnailעל הכתיבה שוויונית והגופן הרב מגדרי (חלק ב) Default Thumbnailיש קשר בין מעמד האישה למין הדקדוקי העברית? (חלק א) Default Thumbnailמרב מיכאלי הרסה את השפה העברית – מסכימים.ות?