מה מסתורי במילה "מסתורין", מה הסיפור של "ליסטים" ועל היצירות המיוחדת "סחבקים" ו"אחוקים".
לאחר שהצגתי ריבוי על ריבוי, כאן אדגים ריבויים מסוג אחר: ריבוי שנובע מטעויות שונות שאינן קשורות לסיומת ־ס (S) שאינה נתפסת רבים בעברית, וכן ריבוי שנוסף על כינוי קניין.
ריבויים מיוחדים
מוניטין
בלטינית מונֵטָה = מטבע.
יש גרסאות שונות למילה הזו: מוניטא, מוניטון ומוניטין.
הצורה מוניטין, שהיא זכר יחיד (יצא לו מוניטין טוב), חדרה לעברית, ודוברי העברית תפסו את סיומת ־ין שבה כרבים (כמו: קוראין=קוראים, נישואין=נישואים), ולכן החלו לומר "יצאו לו מוניטין" כאילו מוניטין היא צורת רבים.
האקדמיה קבעה שמוניטין הוא זכר יחיד וגם זכר רבים, ובכך הכשירה את שתי הצורות – יצא לו מוניטין או יצאו לו מוניטין.
מסתורין
ביוונית מסטֵרין/מסטורין = דבר מסתורי (כמו המשמעות בעברית).
ביוונית המילה אינה ברבים אלא ביחיד.
המילה חדרה לעברית כבר בתקופת חז"ל, ובדרך כלל היא נכתבת בתי"ו (מסתורין) בהשפעת המילים העבריות סתר, נסתר.
וגם כאן הסיומת ־ין נתפסה כרבים, ולכן ראו בצורה זו רבים במקום יחיד.
האקדמיה קבעה שהצורה מסתורין היא גם יחיד וגם רבים.
ליסטים
ביוונית ליסטֶס = גנב, גזלן.
בכתבי היד יש עירוב בין סמ"ך למ"ם כי הן דומות בכתיבה, והחלו לכתוב במ"ם סופית: ליסטם, ליסטים.
הצורה נשארה יחיד, ובדפוסים של הגמרא מוצאים "לִסטים מזוין".
לימים הסיומת ־ים נתפסה רבים, ולכן אפשר לשמוע אנשים שאומרים (אם בכלל J) "ליסטים מזוינים".
האקדמיה לא דנה בנושא, וכנראה נכון לומר "חמישה ליסטים", ו"הינה ליסטים נחמד".
פתקים
ביוונית פתקין = פתק.
סיומת ־ין נתפסה רבים והעברית החדשה החלו לומר פתקים ברבים, וגזרו לאחור את הצורה פתק (אם צורת הרבים היא פתקים, יצרו פתק ביחיד).
הומלסים
במקור האנגלי | בעברית שלנו | הערות | |
יחיד | הומלס | הומלס |
באנגלית המילה הומלס משמשת כשם תואר ולא כשם עצם, ולכן אין לה ריבוי. בעברית הפכנו את הומלס לשם עצם, ויידענו אותו.
החלופה העברית: חסר בית, חסרי בית. |
רבים | — | הומלסים |
צ'לו
במקור האיטלקי | בעברית שלנו | הערות | |
יחיד | צ'לו | צ'לו |
החלופה העברית: בַּטְנוּנית, וברבים בטנוניות |
רבים | צֶ'לִי | צ'לואים |
ריבוי שנוסף על כינוי קניין
בחלק הזה אדגים ריבוי לא שגרתי: ריבוי שמוסיפים על כינוי קניין (המכונה גם כינוי שייכות. כלומר המלים שלי, שלך וכדומה והצורות ־י, ־ך, ־כם, כמו הספר שלי = ספרי, הספר שלך = ספרך, הספר שלכם = ספרכם).
אחוקים
מקור המילה בערבית: אחוכּ = אח שלך.
בעברית שלנו המצאנו אחוקים – מילה שאינה קיימת בערבית.
אחוקים = אחיךָיִם (אח+שלך+רבים).
כלומר אנו מוסיפים ריבוי (־ים) לכינוי הקניין (שלך).
סחבקים
מקור המילה בערבית: סחבּ = חבר; סחבכּ = החבר שלך.
בעברית שלנו סחבק הפך לחבר (חבר קרוב שהיחסים איתו נטולים כל גינונים של רשמיות – ההגדרה מרב מילים), ולא במשמעות המקורית בעברית "חבר שלך", ומהצורה סחבק ויצרנו רבים: סחבקים.
יש לכם עוד דוגמות? הוסיפו בתגוביות.
תודה לד"ר גבריאל בירנבאום
.
רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר? לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
כתיבת תגובה