בית קברות אבל קברי אחים, לעיתים אבל עיתות חירום – על מילים שיש להן שתי צורות רבים.

לאחר שדיברנו על ריבוי על ריבוי, ריבויים מיוחדים וריבוי תמידי נעסוק בעוד צורה מיוחדת בעולם הריבוי: מילים שיש להן שתי צורות ריבוי.

אפתח בלשון המקרא, אח"כ אציג מילים שבלשון המקרא יש להן צורת ריבוי אחת ובלשון חכמים צורה אחרת.

לא אדגים פה מילים בעלות ריבוי שונה בצורה הרגילה ובצורת הסמיכות כמו אלה:
מילה – מילים, מילות השיר / מילי השיר; לילה – לילות, לילות הקיץ / לילי הקיץ.

לשון המקרא

קברים/קברות

  במקורות בעברית שלנו
קברים וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהֹוצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם (שמות יד, יא) המילה משמשת בעיקר בנפרד (אבל בסמיכות אומרים גם קברי אחים וגם קברות אחים)
קברות וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקֹום הַהוּא קִבְרֹות הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים (במדבר יא, לד) המילה משמשת בעיקר בצירוף בית קברות

עצמים/עצמות

  במקורות בעברית שלנו
עצמים וּנְשָׂאֹו דֹּודֹו וּמְסָרְפֹו לְהֹוצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעֹוד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה' (עמוס ו י) רק במשמעות חפץ, אובייקט
עצמות וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמֹות שָׁאוּל וְאֶת עַצְמֹות יְהֹונָתָן בְּנֹו וַיַּאַסְפוּ אֶת עַצְמֹות הַמּוּקָעִים (שמואל ב כא, יג) רק במשמעות עצם בגוף

 

מעיינים/מעיינות

  במקורות בעברית שלנו
מעיינים הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן (תהילים קד, י) משמשת רק הצורה מעיינות
מעיינות וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהֹום וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם (בראשית ח, ב)

עיתים/עיתות

  במקורות בעברית שלנו
עיתים וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפֹון וְהֶעֱמִיד הָמֹון רַב מִן הָרִאשֹׁון וּלְקֵץ הָעִתִּים שָׁנִים יָבֹוא בֹוא בְּחַיִל גָּדֹול וּבִרְכוּשׁ רָב

(דניאל יא, יג)

 עיתים משמשת רק בצורה לעיתים.

עיתות משמשת רק בצירופים: עיתות חירום, עיתות מצוקה וכדומה
עיתות לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחֹוק תַּעְלִים לְעִתֹּות בַּצָּרָה (תהילים י א)

 

חניתים/חניתות

  במקורות בעברית שלנו
חניתים וַיִּתֵּן יְהֹויָדָע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאֹות אֶת הַחֲנִיתִים וְאֶת הַמָּגִנֹּות וְאֶת הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים (דברי הימים ב כג, ט) משמשת רק הצורה חניתות

 
חניתות וְשָׁפַט בֵּין הַגֹּויִם וְהֹוכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבֹותָם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹותֵיהֶם לְמַזְמֵרֹות לֹא יִשָּׂא גֹוי אֶל גֹּוי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עֹוד מִלְחָמָה (ישעיהו ב, ד)

 נעליים/נעלות

  במקורות בעברית שלנו
נעליים לִקְנֹות בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיֹון בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר (עמוס ח, ו) משמשת רק הצורה נעליים

 
נְעָלים מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמֹו חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן (שיר השירים ז, ב)
נְעָלות וּנְעָלֹות בָּלֹות וּמְטֻלָּאֹות בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמֹות בָּלֹות עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים (יהושע ט, ה)

 בכורים/בכורות

  במקורות בעברית שלנו
בכורים וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנֹו וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ (מלכים ב ד, מב) אם משתמשים בצורת הריבוי – אומרים ביכורים. אבל בצירופים מסוימים אומרים בכורות: מכת בכורות, תענית בכורות
בכורות וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרֹות צֹאנֹו וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתֹו (בראשית ד, ד)

 מִגדלים/מִגדלות

  במקורות בעברית שלנו
מגדלים וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצֹועַ וַיְחַזְּקֵם (דברי הימים ב כו, ט)

 

 משתמשים רק בצורה מגדלים
מגדלות וְעַל אֹצְרֹות הַמֶּלֶךְ עַזְמָוֶת בֶּן עֲדִיאֵל וְעַל הָאֹצָרֹות בַּשָּׂדֶה בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וּבַמִּגְדָּלֹות יְהֹונָתָן בֶּן עֻזִּיָּהוּ (דברי הימים א כז, כה)

 

לשון המקרא לעומת לשון חז"ל

במקרא באה צורת רבים מסוימת ואילו בלשון חז"ל באה צורת רבים אחרת (לעיתים הצורה האחרת משמשת לצד צורת הרבים המקראית ולעתים רק היא).

חז"ל עצמם שמו לב לתופעה, כמו שמסופר בתלמוד (בבלי חולין קלז ע"ב):

כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה "רחלים". אמר ליה אתנייה "רחלות". א"ל: כדכתיב (בראשית לב, טו) "רחלים מאתים". אמר ליה: לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן.

התלמוד מספר שרב איסי שמע את רבי יוחנן אומר רחלים, ולכן שאל אותו מדוע הוא אינו אומר רחלות. רבי יוחנן ענה לו שהוא אומר כמו שכתוב בתורה – רחלים. רב איסי ענה לו שלשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמה.

לשון המקרא לשון חכמים הערות
מועדים מועדות  
אלהים אלוהות בלשון חכמים הצורה "אלוהי" בסמיכות באה רק בשימוש לחול: אלוהי העמים
עשרונים עשרונות  
פרדסים פרדסות  
מְשָלים משלות  
יובלים יובלות  
ערים עיירות בתנ"ך מופיעה המילה עיר וברבים ערים.

בחז"ל לצד המילה עיר מופיעה בעיקר בצורת הריבוי עיירות.

בעברית החדשה גזרו מעיירות את הצורה עיירה (זו נקראת גזרה לאזור), ונתנו למילה עיירה את המשמעות עיר קטנה.

 

הרחבות:

תודה לד"ר גבריאל בירנבאום

 

.

רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר? לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"

מה דעתך על אלה?

בורקסים, ג'ינסים וקליפסים – על ריבוי על ריבוי מסתורין, אחוקים – ריבויים מיוחדים וריבוי שנוסף על כינוי קניין מה צורת היחיד של "רחמים"? – על ריבוי תמידי מהי צורת הרבים של "צאן"? על שם עצם קיבוצי ושם עצם מופשט