ערן זהר ביקש לשנות את שמו לערנ זהר, ומכאן הדברים החלו להסתבך: משרד הפנים סירב, הוא תבע אותם, והסוגיה הגיעה לפתחה של האקדמיה ללשון העברית. סיפור יוצא דופן ותקדימי על שינוי שם.
ערן זהר החליט שהוא משנה את הכתיב של השם שלו לערנ זהר. במשרד הפנים סירבו לאשר את השינוי, הוא עירב את האקדמיה ללשון וגם החליט לתבוע את משרד הפנים בבית המשפט. זהו סיפורו התקדימי של ערנ זהר, 32, דוקטורנט במכון ויצמן, גר ברחובות.
מה גרם לך לרצות לשנות את שמך?
אחרי התיכון אושפזתי, ומישהו מהמשפחה דיבר עליי עם רב כלשהו, ואותו הרב אמר שהנו"ן הסופית בשם שלי ערן חוסמת את השם, ולכן כדאי לי להחליף את השם. בזמנו לא חשבתי על זה ברצינות, ובצחוק תמיד אמרתי שאם מדובר רק בחסימה אין צורך לשנות שֵם אם אפשר להפוך את הנו"ן הסופית לרגילה – לכתוב ערנ וחסל. ככל שעוד מהסובבים אותי הגיבו לפתרון בהרמת גבה, התאהבתי יותר ויותר ברעיון ועם כל "אי אפשר" ששמעתי, החיבור שלי עם השם הזה העמיק.
מה עשית?
פניתי למשרד הפנים כדי לשנות את השם. ישבתי מול הפקידה והסברתי לה מה אני מבקש. לקח לה זמן להבין מה אני רוצה. כשהבינה היא אמרה שהיא לא יכולה לשנות כי "טעות לכתוב ככה".
לא ויתרתי, והתחלתי תכתובת ענפה עם משרד הפנים. הם ענו שאי אפשר לשנות כי זה בניגוד לכללי העברית, ואני הדגמתי להם כתיבים מיוחדים כמו פיליפ בפ"ה רגילה ולא סופית, וכמו הכתיב מובראכ בתעתיק הרשמי במקום מובראק. אבל זה לא עזר. הם לא הסכימו לשנות.
פנית לאקדמיה ללשון העברית?
כן. הם ענו שהאקדמיה לא מתערבת בנושא. גם פנייה לאבשלום קור לא עזרה. הוא אמר שהוא לא מתעסק בסטיות בעברית (צוחק).
החוק בארץ עוסק בבקשה כמו שלך? יש לזה תקדים?
אין תקדים, אבל גם אין בחוק משהו שאמור למנוע את הכתיב ערנ. לפי החוק, כל אחד רשאי לשנות את שמו למעט שני מקרים: פגיעה ברגשות הציבור, כמו היטלר, או הטעיית הציבור, כמו שמישהו שאינו כהן רוצה לשנות את שם משפחתו לכהן.
אם אין חוק שאוסר, מה ענו לך על זה במשרד הפנים?
הם תמיד לא ענו לעניין, ולכן החלטתי לעתור לבית המשפט כנגד ההחלטה שלהם.
מה הייתה הטענה המרכזית שלך בכתב העתירה?
ציינתי שני דברים: טענתי שבכתיב ערנ אין פגיעה בכללי העברית, אבל גם אם יש – וזו הטענה המרכזית – אין בכך כל פגיעה בחוק עצמו, ולכן אין כל סיבה לאסור עליי את שינוי הכתיב.
בכל הקשור לזווית של העברית, הראיתי שבתנ"ך יש מ"ם סופית בתוך המילה ויש מ"ם רגילה במקום מ"ם סופית: "לםרבה (קרי: לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ (ישעיה ט, ו), ויש פסוק "וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר המפרוצים (קרי: הֵם פְּרוּצִים) וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ (נחמיה ב ג). המפרוצים הכוונה הם פרוצים והמילה "הם" כתובה במ"ם רגילה – המ.
בכל הקשור לחוק – הם לא ממש סתרו את מה שאמרתי שאין בחוק משהו שיכול למנוע ממני את הכתיב ערנ. רק בתום הדיון השני, ובהנחיית השופט, התגבש הטיעון לפיו הסירוב לבקשתי נובע מהשפעות רוחביות.
מה זה אומר?
הם טענו שאם תעודת הזהות תיראה לשוטר הממוצע מוזרה היא עשויה להיחשב על ידו למזויפת ולגרור סדרת בירורים שהיו נמנעים אם הנו"ן הייתה סופית. וכך תעודת הזהות כבר לא תהיה מסמך שמֵקל על החיים של האזרח או מסמך שמייעל את העניינים אלא מסמך שרק יקשה גם עליי וגם על המערכת.
ומה פסק בית המשפט?
היו 3 דיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובסופם שאל אותי השופט אם אני מעוניין שיינתן פסק דין. השאלה הזו נראתה לי מעט תמוהה, אך ראיתי בכך מעין רמז לנטיית ליבו של השופט. כיוון שלא רציתי שיהיה פסק דין תקדימי שיכול לחסום בעתיד עתירות דומות, בין שלי ובין של אחרים, בחרתי למשוך את העתירה ולהותיר את הדיון ללא פסק דין.
מה עוד אתה יכול לעשות בעניין?
כל מיני דברים. אם נחשוב לדוגמה על סדרת הטיעונים שמשרד הפנים סיפק עד לרגע שבו ניתנה לי תשובה הקבילה משפטית, רואים שרירותיות די מטרידה בהליך קבלת ההחלטות. אותה פקידה במשרד הפנים שסירבה לבקשתי – וכמוה עוד רבים ובכירים ממנה עד לקיום הדיון השני – סיפקו מגוון תשובות שבכולן לא היה די בכדי לספק את השופט. כלומר אותם פקידי משרד הפנים פעלו מצו ליבם וכראות עיניהם מבלי שיש לכך עיגון משפטי שהם מסוגלים לנקוב בשמו. לכן לא מן הנמנע שאם אבקש שוב ממשרד הפנים לכתוב ערנ תתקבל הבקשה רק כי הפקיד שהגיע לטפל בנושא לא נבעת מצורת הכתיב ערנ. כלומר יש כאן שרירותיות מטרידה שעשויה לפעול גם לטובתי. אבל אם יהיה פסק דין, לא בטוח שנכון לי לפנות שוב למשרד הפנים בעניין כי המשמעות היא שידול של פקיד לפעול בניגוד לחוק.
חוץ ממך – מי עוד כותב ערנ?
אמרתי לאנשים שמכירים אותי שאני כותב את השם שלי בנו"ן רגילה, וביקשתי מהם שיכתבו ככה. בהתחלה זה היה להם מוזר, אבל בסוף התרגלו, עד כדי כך שלפעמים הם בטעות כותבים לאחרים ערנ ולא ערן. המצב היום הוא שכשאני רואה שכתוב ערן זה נראה לי זר. אני לא מרגיש שזה אני.
יש מקומות רשמיים שבהם הצלחת שיהיה כתוב ערנ – למשל באוניברסיטה?
את התואר הראשון למדתי באוניברסיטת תל אביב ושם כתבו ערנ בכל דבר – גם בתעודת הסטודנט וגם בתואר עצמו. את התואר השני סיימתי במכון ויצמן, ושם הדברים לא היו דומים.
ממה נובע ההבדל בין המקומות?
כי משרד הרישום באוניברסיטת תל אביב לא עשה בעיות, ואילו במכון ויצמן נדרש כתיב התואם בדיוק לזה שבתעודת הזהות. זה מדגים די טוב את אותה שרירותיות שדיברנו עליה קודם. הכוח כולו מתכנס להחלטה של אדם אחד, ולא תמיד בסמכות.
אתה מתקן אנשים שכותבים לך ערן?
לא, אלא אם כן זה מישהו שאני מתכתב איתו הרבה. במצב כזה, אעלה את צורת הכתיב ערנ ברגע שבו זה לא ייתפס כקטנוני מדי.
שמעת על מלחמה דומה של מישהו אחר?
חיפשתי רבות, אך לצערי לא מצאתי תקדים לבקשה הזו. ככל הידוע לי, למשרד הפנים ולבית המשפט – אני הראשון.
/
/
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
09/05/2021 at 7:12 am
אינני מוצא סיבה ממשית לסרב לבקשתו של ערנ. התירוצים שפורטו אינם משכנעים כלל.
09/05/2021 at 9:54 am
אני יכול לחשוב על שני מקרים יותר קיצוניים שבהם ניסו לאתגר את הרשויות (לאו דווקא בישראל) בשם לא שגרתי:
– הבן של אילון מאסק נרשם בתעודת הלידה כ-X AE A-XII.
– בשעתו היה בחור בארץ שרצה שחלק מהשם שלו יהיה .com (או משהו דומה). אני לא יודע איך זה נגמר.
09/05/2021 at 4:45 pm
ארה"ב אכן מאפשרת הרבב יותר חופש בכתיב השמות.
לגבי המקרה של דוט-קום. קראתי על זה בזמנו, מסתמן שזה לא הבשיל לכדי משהו רשמי.
ותודה רבה על התגובה!
🙂
09/05/2021 at 8:54 pm
השאלה באמת מה המשמעות של תעודת הזהות. קוראים לה 'תעודת זהות', אבל מדובר בעצם בתעודת זיהוי מינהלתית שנועדה להקל את הקשר עם הרשויות, לא יותר מזה. יש הרבה בקשות שקשורות ברישום בתעודת הזהות. פעם היה בתעודה סעיף 'לאום' – סעיף בעייתי מאוד, שהחליטו להסיר אותו, אבל אז עתרו אזרחים לבג"ץ בטענה שהם מעוניינים ברישום 'יהודי' בתעודת הזהות שלהם. בג"ץ דחה את העתירה שלהם בטענה שמדובר בסך-הכול בתעודה מינהלתית ולא בהצהרה על זהותו של האדם.
בקשה נוספת באה מצד הורים שכולים שביקשו ששמות ילדיהם המנוחים יוסיפו להופיע בתעודות הזהות של ההורים. כאן משרד הפנים קיבל בסופו של דבר את העתירה, אולי משום שאין סכנה גדולה לבלבול, ואף אחד לא רוצה להתווכח עם הורים אבלים.
לגבי האיות של השם הפרטי – מצד אחד, שכל אחד יכתוב את שמו כמו שנראה לו, מצד שני, יש משהו גם בטענה של משרד הפנים, כי לא ברור איפה הגבול. ואם מישהו יחליט שהשם שלו נכתב בסימניות סיניות בלבד? ואם מישהו יכתוב בתור שמו הפרטי נוסחה מתמטית? לצרכים המינהלתיים של מדינת ישראל, השם צריך להיכתב באותיות עבריות בכתיב מקובל. לכל צורך אחר, יכול האזרח להשתמש בכל כתיב שעולה על דעתו.
דרך אגב, דוברי ערבית במדינת ישראל נדרשים לכתוב את שמם באותיות עבריות בלבד בתעודת הזהות, אף על-פי שלשפה הערבית ולכתב הערבי יש מעמד רשמי במדינה. יש ערבים ישראלים שלומדים באוניברסיטאות בירדן, והם ביקשו לקבל ממשרד החינוך את תעודת הבגרות שלהם בערבית (כדי לחסוך בעלויות התרגום). במשרד החינוך טענו ששמם של מקבלי התעודות אינו כתוב אצלם באותיות ערביות ולכן הדבר אינו אפשרי – וזה כשמדובר באזרחים דוברי ערבית שנבחנו בערבית בבחינה רשמית של המדינה.
14/05/2021 at 12:58 pm
למען האמת. חשבתי לשנות את שמי ל'לאר' שזה ליאורה בכתיב חסר… זאת אומרת. עם ניקוד.