ערן זהר ביקש לשנות את שמו לערנ זהר, ומכאן הדברים החלו להסתבך: משרד הפנים סירב, הוא תבע אותם, והסוגיה הגיעה לפתחה של האקדמיה ללשון העברית. סיפור יוצא דופן ותקדימי על שינוי שם.

ערן זהר החליט שהוא משנה את הכתיב של השם שלו לערנ זהר. במשרד הפנים סירבו לאחר את השינוי, הוא עירב את האקדמיה ללשון וגם החליט לתבוע את משרד הפנים בבית המשפט. זהו סיפורו התקדימי של ערנ זהר, 32, דוקטורנט במכון ויצמן, גר ברחובות.

מה גרם לך לרצות לשנות את שמך?

אחרי התיכון אושפזתי, ומישהו מהמשפחה דיבר עליי עם רב כלשהו, ואותו הרב אמר שהנו"ן הסופית בשם שלי ערן חוסמת את השם, ולכן כדאי לי להחליף את השם. בזמנו לא חשבתי על זה ברצינות, ובצחוק תמיד אמרתי שאם מדובר רק בחסימה אין צורך לשנות שֵם אם אפשר להפוך את הנו"ן הסופית לרגילה – לכתוב ערנ וחסל. ככל שעוד מהסובבים אותי הגיבו לפתרון בהרמת גבה, התאהבתי יותר ויותר ברעיון ועם כל "אי אפשר" ששמעתי, החיבור שלי עם השם הזה העמיק.

מה עשית?

פניתי למשרד הפנים כדי לשנות את השם. ישבתי מול הפקידה והסברתי לה מה אני מבקש. לקח לה זמן להבין מה אני רוצה. כשהבינה היא אמרה שהיא לא יכולה לשנות כי "טעות לכתוב ככה".

לא ויתרתי, והתחלתי תכתובת ענפה עם משרד הפנים. הם ענו שאי אפשר לשנות כי זה בניגוד לכללי העברית, ואני הדגמתי להם כתיבים מיוחדים כמו פיליפ בפ"ה רגילה ולא סופית, וכמו הכתיב מובראכ בתעתיק הרשמי במקום מובראק. אבל זה לא עזר. הם לא הסכימו לשנות.

פנית לאקדמיה ללשון העברית?

כן. הם ענו שהאקדמיה לא מתערבת בנושא. גם פנייה לאבשלום קור לא עזרה. הוא אמר שהוא לא מתעסק בסטיות בעברית (צוחק).

החוק בארץ עוסק בבקשה כמו שלך? יש לזה תקדים?

אין תקדים, אבל גם אין בחוק משהו שאמור למנוע את הכתיב ערנ. לפי החוק  כל אחד רשאי לשנות את שמו למעט שני מקרים: פגיעה ברגשות הציבור, כמו היטלר, או הטעיית הציבור, כמו שמישהו שאינו כהן רוצה לשנות את שם משפחתו לכהן.

אם אין חוק שאוסר, מה ענו לך על זה במשרד הפנים?

הם תמיד לא ענו לעניין, ולכן החלטתי לעתור לבית המשפט כנגד ההחלטה שלהם.

מה הייתה הטענה המרכזית שלך בכתב העתירה?

ציינתי שני דברים: טענתי שבכתיב ערנ אין פגיעה בכללי העברית, אבל גם אם יש – וזו הטענה המרכזית – אין בכך כל פגיעה בחוק עצמו, ולכן אין כל סיבה לאסור עליי את שינוי הכתיב.

בכל הקשור לזווית של העברית, הראיתי שבתנ"ך יש מ"ם סופית בתוך המילה ויש מ"ם רגילה במקום מ"ם סופית: "לםרבה (קרי: לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ (ישעיה ט, ו), ויש פסוק "וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר המפרוצים (קרי: הֵם פְּרוּצִים) וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ (נחמיה ב ג). המפרוצים הכוונה הם פרוצים והמילה "הם" כתובה במ"ם רגילה – המ.

בכל הקשור לחוק – הם לא ממש סתרו את מה שאמרתי שאין בחוק משהו שיכול למנוע ממני את הכתיב ערנ. רק בתום הדיון השני, ובהנחיית השופט, התגבש הטיעון לפיו הסירוב לבקשתי נובע מהשפעות רוחביות.

מה זה אומר?

הם טענו שאם תעודת הזהות תיראה לשוטר הממוצע מוזרה היא עשויה להיחשב על ידו למזויפת ולגרור סדרת בירורים שהיו נמנעים אם הנו"ן הייתה סופית. וכך תעודת הזהות כבר לא תהיה מסמך שמֵקל על החיים של האזרח או מסמך שמייעל את העניינים אלא מסמך שרק יקשה גם עליי וגם על המערכת.

ומה פסק בית המשפט?

היו 3 דיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובסופם שאל אותי השופט אם אני מעוניין שיינתן פסק דין. השאלה הזו נראתה לי מעט תמוהה, אך ראיתי בכך מעין רמז לנטיית ליבו של השופט. כיוון שלא רציתי שיהיה פסק דין תקדימי שיכול לחסום בעתיד עתירות דומות, בין שלי ובין של אחרים, בחרתי למשוך את העתירה ולהותיר את הדיון ללא פסק דין.

מה עוד אתה יכול לעשות בעניין?

כל מיני דברים. אם נחשוב לדוגמה על סדרת הטיעונים שמשרד הפנים סיפק עד לרגע שבו ניתנה לי תשובה הקבילה משפטית, רואים שרירותיות די מטרידה בהליך קבלת ההחלטות. אותה פקידה במשרד הפנים שסירבה לבקשתי – וכמוה עוד רבים ובכירים ממנה עד לקיום הדיון השני – סיפקו מגוון תשובות שבכולן לא היה די בכדי לספק את השופט. כלומר אותם פקידי משרד הפנים פעלו מצו ליבם וכראות עיניהם מבלי שיש לכך עיגון משפטי שהם מסוגלים לנקוב בשמו. לכן לא מן הנמנע שאם אבקש שוב ממשרד הפנים לכתוב ערנ תתקבל הבקשה רק כי הפקיד שהגיע לטפל בנושא לא נבעת מצורת הכתיב ערנ. כלומר יש כאן שרירותיות מטרידה שעשויה לפעול גם לטובתי. אבל אם יהיה פסק דין, לא בטוח שנכון לי לפנות שוב למשרד הפנים בעניין כי המשמעות היא שידול של פקיד לפעול בניגוד לחוק.

חוץ ממך – מי עוד כותב ערנ?

אמרתי לאנשים שמכירים אותי שאני כותב את השם שלי בנו"ן רגילה, וביקשתי מהם שיכתבו ככה. בהתחלה זה היה להם מוזר, אבל בסוף התרגלו, עד כדי כך שלפעמים הם בטעות כותבים לאחרים ערנ ולא ערן. המצב היום הוא שכשאני רואה שכתוב ערן זה נראה לי זר. אני לא מרגיש שזה אני.

יש מקומות רשמיים שבהם הצלחת שיהיה כתוב ערנ – למשל באוניברסיטה?

את התואר הראשון למדתי באוניברסיטת תל אביב ושם כתבו ערנ בכל דבר – גם בתעודת הסטודנט וגם בתואר עצמו. את התואר השני סיימתי במכון ויצמן, ושם הדברים לא היו דומים.

ממה נובע ההבדל בין המקומות?

כי משרד הרישום באוניברסיטת תל אביב לא עשה בעיות, ואילו במכון ויצמן נדרש כתיב התואם בדיוק לזה שבתעודת הזהות. זה מדגים די טוב את אותה שרירותיות שדיברנו עליה קודם. הכוח כולו מתכנס להחלטה של אדם אחד, ולא תמיד בסמכות.

אתה מתקן אנשים שכותבים לך ערן?

לא, אלא אם כן זה מישהו שאני מתכתב איתו הרבה. במצב כזה, אעלה את צורת הכתיב ערנ ברגע שבו זה לא ייתפס כקטנוני מדי.

שמעת על מלחמה דומה של מישהו אחר?

חיפשתי רבות, אך לצערי לא מצאתי תקדים לבקשה הזו. ככל הידוע לי, למשרד הפנים ולבית המשפט – אני הראשון.

/

/

רוצים לדעת מתי עולה הרשומה הבאה? רוצים לקבל עדכון על ההסכת הבא?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"