וברשומה כזו מדבקש לבקש שתנחשו מה המילים האלה: מוגדם, מסכירה, ביוף, גבוצה, חז'בון ומדבח.

כדי להבין מדוע אנו כותבים סבתא אבל הוגים ספתא – הסבר קצרצר על המונחים שיופיעו עוד שנייה:

  • עיצור קולי = עיצור המובע תוך הרעדה של מיתרי הקול.
    העיצורים האלה: b, d, g, l, m, n, ʕ, r, v, y, z
    (סימן לזכור: ג"ד עז"ר לנ"ו בי"ם)
  • עיצור אטום = עיצור המובע בלי הרעדה של מיתרי הקול.
    שאר העיצורים שלא הוזכרו לעיל

 

כשיש עיצור קולי (ק) ליד עיצור אטום (א), יש נטייה לאחד מהם להזדהות עם רעהו כדי להקל על ההגייה. לפעמים העיצור הקולי הופך לאטום (להלן בדוגמות – סוג 1) ולפעמים העיצור האטום הופך לקולי (להלן בדוגמות – סוג 2).

אדגים זאת בסבתא-ספתא:

ס  ב  ת  א
ק        א

בגלל השוני בין העיצורים העיצור הקולי הופך לאטום (אם נדייק: בוטלה הקוליות של העיצור המופיע לפני עיצור שאינו קולי) וקיבלנו את זה:

ס  פ  ת  א

א        א

תצלום: ירעם נתניהו

וכאן קרה דבר הפוך: מעיצור אטום לצד עיצור קולי – לשני עיצורים קוליים (אם נדייק מה שקרה כאן הוא: הקניית קוליות לעיצור המופיע לפני עיצור קולי):

מ  ו  ק  ד  ם

        א       ק

מ  ו  ג  ד  ם

       ק       ק

כדאי לציין שהתופעה הזו אינה חדשה.

התופעה מוזכרת כבר בגמרא בדיון על קריאת שמע, וכן הובא להלכה בפוסקים:

  • ר' לוי ר' אבדיא דחיפה בשם ר' לוי בר סיסי: צריך להתיז [=לבטא בהדגשה יתרה] למען תזכרו [לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֺתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם]. ר' יונה בשם רב חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו (ירושלמי ברכות ב ד).
  • "צריך להתיז זיי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן [הכוונה בשי"ן שמאלית, S] כלומר כדי שתרבו שכר" (רבי עובדיה מברטנורא, משנה ברכות ב ג).
  • וצריך לבאר זי"ן של תזכרו (רמב"ם, הלכות קריאת שמע, ב ט).

למטיבי לכת – שתי הערות קטנות לפני הדוגמות:

  • התופעות הללו אינן קורות תמיד – לא תמיד כשיש עיצור אטום וקולי אחד מהם משתנה לרעהו. למשל: אנחנו אומרים עכבר ולא עכפר, סביבה ולא זביבה. לא ידוע לי על מחקר שבדק מתי התופעה קורית ומתי לא, וההסבר ניתן בדיעבד (כלומר אם יש שינוי – כך מסבירים את ההיגיון שלו).
  • יש נטייה של עיצור קולי שבא בסוף המילה להפוך לאטום (יוכבד->יוכבת).

דוגמות לסוג 1 – העיצור הקולי הופך לאטום:

  • איסה (איזה)
  • אפקה (אבקה)
  • ביוף יוב)

צילום: יאיר אסרף

  • דפקא (דווקא)
  • טפוס (דפוס)
  • יתקדל (יתגדל)
  • כפכפים (קבקבים) ראו באתר האקדמיה ללשון]
  • לק (לג) בעומר
  • מסכירה (מזכירה) [וכן: מסכרת בתיה ועוד]
  • מִפטא (מבטא)
  • סכוכית (זכוכית)
  • צהוף (צהוב)
  • רפקה (רבקה)
  • תי"ף (תי"ו) [שם האות באל"ף-בי"ת]

  • תסכרו (תזכרו)

דוגמות לסוג 2 – העיצור האטום הופך לקולי:

  • אגדח (אקדח)
  • בגישה (פגישה)
  • בית גברות (קברות)
  • גבוצה (קבוצה)
  • גביסה (כביסה)
  • גביש (כביש)
  • דגובה (תגובה)
  • גְבר (כּבר) [טוב שאילנית שרה כְּבר ולא גְבר 🙂 ]
    • דְבֶריה (טבריה)
    • דגובה (תגובה)
    • דל"ד (דל"ת) [שם האות באל"ף-בי"ת]

    • הֶזבֵּר (הסבר)
    • הֶזדר (הסדר)
    • זביבה (סביבה)
    • זגולה (סגולה)
    • זגן (סגן)
    • זדרות (שדרות)
    • חז'בון (חשבון)
    • לזגור (לסגור)
    • מגביל (מקביל)
    • מַגדחה (מקדחה)
    • מגדש (מקדש)
    • מדבח (מטבח)

  • מִדְבקש (מתבקש)
  • מִדבָּרֵר (מתברר)
  • מזגרת (מסגרת)
  • מזדרון (מסדרון)
  • נז'בר לי (נשבר)
  • סובגניה (סופגניה)
  • קזדה (קסדה)
  • רגדן (רקדן)
  • תדבייש (תתבייש)

יש לכם עוד דוגמות? הוסיפו נא בתגוביות.

.

רוצים לקבל עדכון על ההסכת הבא? רוצים לדעת מתי עולה הרשומה הבאה?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"