האם העברית שלנו יכולה להיות מכשול בהבנת התנ"ך? מחבר הספר טוען שכן, וגם יש לו הרבה דוגמות, לפחות אחת מכל פרשה בחמישה חומשי תורה.
כל ספר שעוסק בלשון ופרשת השבוע הוא חגיגה של ממש. אני קורא לזה דבר תורה לשוני.
ד"ר ניסן נצר בספריו "עברית של שבת" הוא אומן בתחום, וכעת בושם חדש בא לעולם – הספר "תנ"ך שרואים מכאן".
בעוד ד"ר נצר בספריו עוסק בפרשת השבוע במגוון רחב של נושאים וזוויות לשוניות, הספר החדש "תנ"ך שרואים מכאן" עוסק בנושא אחד ששזור לכל אורך הפרשות: שינוי במשמעות של המילים הכתובות בפרשה והנראות לנו מוכּרות. "לנו" הכוונה לדוברי העברית של ימינו.
וזה בדיוק הרעיון המרכזי של הספר – להציל את הקורא הממוצע מהבנה לא נכונה של המילה בפסוק: הקורא משוכנע שהוא מבין את המשמעות כי הוא מכיר את המילה מהעברית של ימינו, אבל בפועל במקור המשמעות אחרת.
כשקוראים את התנ"ך בעיניים של העברית שלנו, רבים וטובים "מלבישים" על המקורות העתיקים את עולם הידע והמושגים של היום. בדרך כלל הם צודקים, אבל לא אחת מגיעים למחוזות שונים לגמרי מן המשמעות המקורית של הכתוב, דווקא משום שהשפה נראית לקורא ברורה מאליה. אין כמו דוגמות:
- פרה אדומה – בתנ"ך אין הכוונה לצבע אדום כבימינו, אלא הכוונה לצבע חום.
- תרבות – אין הכוונה לקולטורה כבימינו, אלא בתנ"ך "תרבות" מלשון ריבוי או במשמעות תלמידים או קבוצה גדולה.
- אחרון – בתנ"ך המשמעות אינה "בסוף ואין אחריו" עוד אלא מי שבא אחרי מי שקדם לו (ויכולים להיות עוד אחריו).
הספר נפתח בפתח דבר מאת ד"ר רוביק רוזנטל, ונמשך במבוא מאת המחבר, ובו המחבר מרחיב את הסיבה לחשש שדווקא העברית שלנו יכולה להיות מכשול בהבנת התנ"ך. במבוא יש המחשות ודוגמות לטענה, אבל לטעמי הוא ארוך מדי והיה אפשר לקצצו בחצי.
הספר יכול לעניין כל חובב לשון, כל מי שמתעניין בתנ"ך ובמקרא וכל מי שלומד פרק יומי בתנ"ך. הוא כתוב בשפה ברורה לא נדרש ידע קודם בתחום הלשון או המקרא.
המחבר משה אקשטיין למד לשון עברית, אבל עיסוקו העיקרי אינו עולם הלשון. הוא יועץ בכיר ומנהל פרויקטים בתחומי מערכות מידע, תעשייה וניהול.
תנ"ך שרואים מכאן – האם העברית שלנו מבינה את התנ"ך?, משה אקשטיין, 231 עמודים, הוצאת ראובן מס
תוכן העניינים ועמודים לדוגמה:
כתיבת תגובה