אנשים אינם "טועים" סתם בדיבור. לכל חריגה מהתקן יש סיבה, וכאן אסביר מה ההיגיון בחריגות כגון אלה: אותכם, שְבעת אלפים, תְשעת אלפים, ממנוֹ, אותֵך, עלֵך, א֫מצע, שמונָה עשרה.

ההנחה היא שלכל חריגה מהתקן יש סיבה. החריגה אינה קורית סתם, אלא היא יכולה לנבוע מסיבות שונות, כגון מהיקש למילה דומה; בשביל לבדל בין מילים הנשמעות דומה; בשל איחוד/פישוט מערכות (כלומר שלא יהיו חריגים רבים מדי).

כאן אציג את הצורה התקנית, את הצורה הרווחת בציבור – צורה שיש בה חריגה מהתקן, ואת הסיבה המשוערת לחריגה הזו.

זו רשימה חלקית בלבד. בהמשך אפרסם עוד מילים והסברים לחריגים אחרים.

נראָה לי (כשמתכוונים לזמן הווה)

התקן: נראָה – זמנו עבר (כמו: נבנָה). בהווה יש לומר נראֶה לי (כמו הבניין נבנֶה עכשיו).

החריגה מהתקן: רבים אומרים נראָה לי גם בהווה.

הסיבה לחריגה: נראֶה נשמע כמו עתיד – "אנחנו נראה" (עתיד, גוף מדברים), וזה כנראה מפריע לדוברים.

בִּדיוק

התקן: בְּדיוק בשווא תחת הבי"ת (בדיוק = בְּ+דיוק).

החריגה מהתקן: כמעט הכול הוגים בִּדיוק בתנועת i תחת הבי"ת.

הסיבה לחריגה: כנראה בגלל השפעה של התנועה הבאה (החיריק מתחת לאות דל"ת שמשפיע על הניקוד תחת הבי"ת), ואולי יש פה גם "תיקון יתר" שמקורו בניקוד אותיות כל"ב לפני שווא – כלומר כשם שהוגים בִּזכות (בְּ+זכות -> בִּזְכות) כך הוגים בִּדיוק.

א֫מצע

התקן: אמצ֫ע, במלרע.

החריגה מהתקן: רוב העולם הוגה א֫מצע במלעיל.

הסיבה לחריגה: אמצ֫ע במלרע נשמע כמו "אמצא" (אני אמצא את המפתח שאבד).

א֫צבע

התקן: אצב֫ע, במלרע.

החריגה מהתקן: רוב העולם הוגה א֫צבע במלעיל.

הסיבה לחריגה: הצורה במלרע נשמעת כמו צורת עתיד של השורש צ-ב-ע: "אני אצבע את הבית מחר".

עדיין חידה: מדוע רוב העולם הוגה כ֫ובע וק֫רקע במלעיל במקום במלרע? אם יש לכם השערה אנא שתפו בתגובית (טוקבק).

כּ֫ובע

התקן: כוב֫ע, במלרע.

החריגה מהתקן: רוב העולם הוגה כּ֫ובע במלעיל.

הסיבה לחריגה: כנראה בגלל שמות מלעיליים כמו נ֫וגה, ג֫ובה, ב֫וחן, ט֫והר וכו'.

סימן לזכות שמות מלרעיים

שמ֫ונה

התקן: שמונ֫ה, במלרע.

החריגה מהתקן: רוב העולם הוגה שמ֫ונה במלעיל.

הסיבה לחריגה: שבע ותשע הוגים במלעיל, וכיוון ששמונה נמצא ביניהם כנראה גם הוא הושפע מצורת המלעיל.

עדיין חידה: למה רוב העולם הוגה א֫רבע במלעיל? אם יש לכם השערה אנא שתפו בתגובית (טוקבק).

שמונָה עשרה

התקן: שמונֶה עשרה.

החריגה מהתקן: רוב העולם אומר שמונָה עשרה, ובכך יוצר אנדרוגינוס – חציו זכר (שמונָה – בזכר; בנקבה יש לומר שמונֶה) וחציו נקבה (עשרה – בנקבה; בזכר יש לומר עָשָר).

הסיבה לחריגה: כנראה גררה משבָע עשרה ותשָע עשרה המסתיימים בצליל שנשמע -ָה (היום הרוב אינם הוגים עי"ן לועית-גרונית, אלא העי"ן נשמעת כמו ה"א או אל"ף). ואולי גם כדי לבדל בין שתי תנועות e רצופות (שמונEה עEשרה).

שבעת אלפים, תשעת אלפים

התקן: שִבְעת אלפים, תִשְעת אלפים.

החריגה מהתקן: רבים אומרים שְבַעת אלפים, תְשַעת אלפים.

הסיבה לחריגה: כנראה בשל היקש לצורה ארְבעת אלפים ואולי גם לצורות שְבע מאות, תְשע מאות (כך ראיתי שד"ר ניסן נצר מסביר בספרו "עברית של שבת", במדבר, עמוד 17).

ממנוֹ

התקן: ממנוּ, בשורוק.

החריגה מהתקן: רוב העולם הוגה ממנוֹ, בחולם.

הסיבה לחריגה: אנשים משווים את ממנו לביתוֹ, ספרוֹ ולרבים מכינויי הקניין־השייכות.

הערה: ההשוואה אינה נכונה כי ביתו = הבית שלו, ואילו ממנו = מן הוא (ולא: מן שלו). וכשם שאומרים הוּא בשורוק כך הגיוני לומר ממנוּ.

אותֵך, עלֵך

התקן: אותָך, עלַייך

החריגה מהתקן: יש ההוגים אותֵך, עלֵך.

הסיבה לחריגה: יש מיליות רבות שכינוי הנוכחת שלהן הוא םֵךְ: בגללך, בשבילך, אצלך, ממך, יֶשְׁנֵךְ; בצד אלה שהכינוי שלהן הוא םָךְ: איתך, עימך, שלך, בך, לך. כמו כן משווים בין אותך או עלך ובין ספרֵך, ביתֵך ועוד -ך של נקבה (כינוי גוף קניין של נקבה).

הערה: לא נכון להשוות בין הדברים כי אותָך = אֶת אַת ולא את שלך, וכן עלייך = על את ולא את שלך.

אותכם

התקן: אתֶכם.

החריגה מהתקן: יש האומרים אוֹתכם.

הסיבה לחריגה: כשם שאומרים אוֹתי, אוֹתךָ, אוֹתךְ – בוי"ו, כך הגיוני לומר אותכם.

הערה: במקרא מופיעה פעם אחת הצורה אותכם (יהושע כג טו), ואולם מפני שזו צורה המתועדת פעם אחת בלבד ובכל שאר הפעמים מופיע בתנ"ך אתכם, הצורה אותכם הוגדרה כלא תקנית.

 

 

.

רוצים לקבל עדכון כשעולה הרשומה הבאה? רוצים לדעת מתי עולה עוד פרק בהסכת "קולולושה"? לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"

מה דעתך על אלה?

דבר תורה לשוני: פינות לשון על פרשת השבוע צד"י או צדי"ק? קוּ"ף או קוֹ"ף? – אלה שמות האותיות בעברית חניכיים, כיריים, עט – טעויות נפוצות של זכר ונקבה צוחקים על העברית – פתיחים מיוחדים לשיעורי לשון