מה הסיפור של "בלי עין הרע", מה לא בסדר במילה "כושי", באיזו תרבות המילה "רגל" היא מילה גסה, ולמה אנו אומרים "על כל צרה שלא תבוא" אם אנו מתכוונים לצרה שיש חשש שבוא תבוא.

להאזנה ב-itunes לחצו כאן | להאזנה ב-Podcast Addict לחצו כאן.

להאזנה ביוטיוב:

ולחובבי soundcloud:

למילים יש כוח, והפרק הזה מוקדש לכוחן המאגי של המילים ולדרכי ההתגוננות המילולית נגד אותו הכוח. עוד הפרק עוסק בטאבו ובלשון נקייה בספרות העברית הקדומה.

בשיחה עם פרופ' שמעון שרביט דיברנו על מילים שאסור להגיד בשל סיבות שונות – מפני הקודש (למשל: אדושם במקום אדנַי; פרק ט"ו או ט"ז במקום פרק י"ה או י"ו), מפני הפחד (בית העלמין או בית החיים במקום בית הקברות), מפני כבוד הבריות וצניעות (בית הכיסא או נוחיות במקום מה שבאמת עושים שם). גם דיברנו על "מילים מכובסות" מבית התקינות הפוליטית – אזרח ותיק שדחק את "זקן", "יישובי עדיפות לאומית" שהעלים את את "עיירות פיתוח".

בפרק תגלו באיזו תרבות המילה "רגל" היא מילה גסה, מדוע אומרים "בלי עין הרע" ולא "רעה", ולמה אנו אומרים "על כל צרה שלא תבוא" אם אנו מתכוונים לצרה שיש חשש שכן תבוא.


הרחבות:

 

.

רוצים לקבל עדכון כשעולה הרשומה הבאה? רוצים לדעת מתי עולה עוד פרק בהסכת "קולולושה"? לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"