עם הלשון בחוץ – מילים עברית בסמליל אונ' ייל?

(לחצו להגדלה)

מגזין תשרי תשפ"ב, גיליון מספר 3

הטור בטקסט "חי":

שפה חכמה

"שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן", מופיע בתהילים יז ח. בדרך כלל מפרשים אישון = איש קטן, אבל יש גם דעות אחרות. רש"י למשל מקשר את האישון שבעין לאישון הלילה, שפירושו חושך. וכיוון שהחושך "שחור" וצבע האישון בעין שחור, גם הוא נקרא אישון.

אבל יותר מזה – לא כל פרשני המקרא מסכימים שאישון הוא הדבר השחור שבעין. ר' שמואל בן מאיר – הרשב"ם, נכדו של רש"י – סבור שאישון הוא עפעף.

יש היגיון בצורת ההמון

רבים אומרים "נראָה לי" ומתכוונים לְמה שהם חושבים עכשיו, ולא לְמה שחשבו אתמול או לפני כמה רגעים.

התֶקֶן בעברית הוא שבזמן עבר הצורה היא נראָה (כמו: נבנָה, נקנָה), ובהווה – נראֶה לי (כמו הבניין נבנֶה עכשיו, הרכב נקנֶה ברגעים אלו ממש).

למה אנשים חורגים מהתקן במילה הזו? כנראה משום שנראֶה נשמע כמו עתיד – "אנחנו נראֶה" (עתיד, מדברים), וזה כנראה מפריע לדוברים.

החלטות שאין הציבור יכול לעמוד בהן

האקדמיה ללשון דנה בשאלה כיצד לכתוב בעברית את ההגה W במילים ובשמות מלשונות אחרות, כמו במילים: wow, William, win-win.

על השולחן הונחו שלוש הצעות לתעתוק ה-W: וי"ו אחת, וי"ו כפולה או וי"ו בגרש (כמו שמציינים ג', ז', צ' – ג'ורה, ז'רגון, צ'יפס).

האקדמיה החליטה על תעתוק בוי"ו אחת מסיבה היסטורית: הווי"ו המקורית הייתה הגויה W ולא V ולכן רצתה האקדמיה להאחיד את שני הצלילים בסימן אחד. מן ההחלטה עולה שיש לתעתק כך: ואו, ויליאם, וין־וין.

זו החלטה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אני מתקשה להאמין שמישהו יכתוב ואו (נראֶה לי שהסיבה גלויה לעין), ואם יתחילו לכתוב וין־וין או ויליאם התוצאה תהיה שרבים יקראו vin vin וכן הנסיך Villiam.

ההיסטוריה של העברית חשובה, ואפילו מאוד, אבל לפעמים יש פער רב מדי בין ההיסטוריה למציאות, וכאן נדרשת גמישות.

מילים גנובות

בדיבור רגיל יאמרו בדרך כלל: "בגלל השריפה", ודווקא בכתיבה רבים חושבים שיפה יותר להתנסח בכתוצאה מ-. למשל: הבית נפגע קלות כתוצאה מהשריפה.

ואולם בעברית ראוי למעט בצורה כתוצאה מ- כי היא בבואה של הביטוי האנגלי: as a result of.

לעברית יש שלל דרכים לומר את אותו הדבר בדיוק, בלי לרעות מילים בשדות זרים: בגלל, מפני, משום ש, עקב, מחמת ועוד.

עושים כבוד

על הסמליל־לוגו של אוניברסיטת ייל בארה"ב מופיע ציור של ספר תורה פתוח, ועליו חרותות המילים העבריות "אורים ותומים". (ראו בתמונה בטור עצמו.)

לא מה שחשבתם

אחד הכללים הכי מפורסמים בציבור הוא: בג"ד כפ"ת בראש מילה מקבלות דגש.

כאן תגלו שכמו לכל כלל, גם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל.

כבר במקרא יש בג"ד כפ"ת בראש מילה בלי דגש, כמו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִֿי* וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי (תהלים יט טו) – אין דגש בפ"א. חוסר הדגש קשור לטעמי המקרא "המחברים" בין מילים והוא נעלם כשיש קשר הדוק בין המילים (בצורת סמיכות, למשל).

בלשוננו היום יש שרידים אחדים להשמטת הדגש – בעיקר בביטויים קפואים המתנהגים כאילו היו מילה אחת: כמו כֿן, לפני כֿן, אף על פי כֿן, הלא כֿן, אחרי כֿן, ויש האומרים לא כֿלום.

*הקו מעל האות מסמן שאין בה דגש

דומים אבל שונים

רבים הוגים את שם החפץ הזה מגָב אבל התקן הוא מַגֵּב. המילה קשורה לניגוב, ולא מפתיע שהשורש הוא נ-ג-ב. משקל המילה הוא מַקְטֵל כמו עוד כלים שאנו מכירים: מַזְלֵג, מַבְרֵג, מַסְמֵר. במַגֵּב הנו"ן נשלה ובמקומה יש דגש במ"ם (*מַנְגֵּב -> מַגֵּב). כך שאם להבא תגידו "תביא לי את המגָב", אל תתפלאו אם קבוצת לוחמים חסונים תתפרץ לביתכם.

.

.

מה דעתך על אלה?

עם הלשון בחוץ – על הקשר בין העברית לברית מילה עם הלשון בחוץ – על הקשר בין עוין ובין עין עם הלשון בחוץ – שתי פעמים או פעמיים? עם הלשון בחוץ – יש קשר בין ריק ובין רווק?