על הקשר בין בגד לבגידה ובין מעיל למעילה, על החלופות העבריות ל"לקחת תמונה" ו"עושה שכל", סימן נחמד לזכור 5 מילים שרוב העולם אינו הוגה אותן על פי התקן, וגם מהו סָגול ומהו סֶגול. טור חדש שלי במגזין של ערוץ 20.
(לחצו להגדלה)
מגזין מרחשוון תשפ"ב, גיליון מספר 4
הטור בטקסט "חי":
שפה חכמה
כשאנו מתלבשים אנו מכסים את הגוף ומסתירים אותו. לכן לא פלא שפּריטי הלבוש בגד ומעיל קשורים למילות הסתרה וכיסוי: הבוגד מנסה להסתיר את מעשיו כמו שהבגד מסתיר את הגוף; מי שמועל בעצם בוגד באמון שנתנו בו, ולכן לא מפתיע שכך נקרא המעיל – הבגד שעולה על הבגדים ומכסה אותם.
הד"ר ניסן נצר ז"ל משער שהקשר בין בגד ומעיל לבגידה ומעילה נובע מהעובדה שפריטי הלבוש השונים מתחלפים מדי פעם בפעם ואינם "נאמנים" ללובשיהם, ולכן לשונות בגידה ומעילה יפים להם. ומכאן גם הקשר לחליפה – על שום התחלפותה וארעיותה.
לא כל הבלשנים מסכימים שבהכרח יש קשר בין בגד ומעיל לבגד ומעילה. לטענתם, מדובר במילים דומות שאין ביניהן קשר, בדיוק כמו שאין קשר בין אח ביולוגי ובין אח שמחממת את הבית, אע"פ שהן נשמעות אותו הדבר בדיוק.
יש היגיון בצורת ההמון
יש כמה מילים שמסתיימות ב־ע שהתקן הוא להגות אותן במלרע (ההטעמה בסוף המילה) אבל רוב הדוברים הוגים אותן במלעיל (ההטעמה לפני סוף המילה).
אמצע, אצבע: התקן בעברית הוא אמצ֫ע, אצב֫ע – במלרע, ואולם רוב הדוברים הוגים א֫מצע, א֫צבע – במלעיל. כנראה אנשים הוגים כך כי כשהוגים במלרע, שתי המילים נשמעות מילים בזמן עתיד: אמצ֫ע נשמע כמו צורת עתיד של מ-צ-א: "אני אמצא את המפתח שאבד", ואצב֫ע נשמע כמו עתיד של צ-ב-ע: "מחר אני אצבע את הבית".
כובע – הרוב המוחלט הוגה כּ֫ובע במלעיל אף על פי שהתקן הוא כוב֫ע, במלרע. כנראה, הסיבה לשינוי היא שמות מלעיליים שיש להם אותן התנועות של כּוֹבַע (o ואח"כ a): נ֫וֹגַה, ג֫וֹבַה, בּ֫וֹחַן, ט֫וֹהַר וכדומה.
ואם במילים שמסתיימות ב־ע עסקינן, הינה סימן לזכור חמש מילים מ"משפחת המילים" הזו – מילים שהתקן הוא הגייה במלרע ורוב העולם הוגה אותן במלעיל:
החלטות שאין הציבור יכול לעמוד בהן
נכון, מצחיק לראות מאחור מישהו רזה ופתאום כשהוא מסתובב רואים שיש לו כרס כאילו היה אישה בהיריון? אולי מצחיק עוד יותר שהצורה התקנית היא כָּרֵס ולא כֶּרֶס, כמו שיש להניח שקראתם בראש את המילה הזו.
כֶּרֶס נמצאת רק בסמיכות (כֶּרֶס האיש). ייתכן שמפני שהכרס נמצאת בבֶּטֶן רובנו אומרים כֶּרֶס.
לא די שרוב העולם הוגה כֶּרֶס תמיד, המילה הזו מנוקדת בצורת הנפרד בכתב היד המשובח ביותר של המשנה, כתב יד קאופמן, תמיד כך: כֶּרֶס.
האם לא הגיע הזמן שהאקדמיה תתיר את שתי הצורות?
מילים גנובות
בזמן האחרון אני שומע יותר ויותר את הביטויים עושה שכל ולקחת תמונה. הבעיה בצירופים האלה היא שהם גם נשמעים עבריים וגם נראים כמו אנשי שלומנו, אבל בפועל הם לא על דרך העברית.
השכל לא עושה שום דבר וגם לא עושים אותו; ותמונה ודאי שלא לוקחים. עושה שכל הוא תרגום של makes sense, ולקחת תמונה הוא תרגום שלto take a picture .
בעברית פשוטה יש לומר "זה הגיוני" ו"לצלם" – כמה פשוט.
אופס, גם "כמה פשוט" הוא תרגום משפה אחרת, אבל זה נושא לפינה חדשה.
עושים כבוד
אם אגיד לכם שיש מצווה(!) להשקיע בבחינת הבגרות בלשון ושההשקעה הזו חשובה כמו ברית מילה – תאמינו לי? נראה שלא. טוב, הקשיבו למה שלרמב"ם יש לומר לכם.
בפרקי אבות מובא: "רבי אומר […] והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (ב, א). הרמב"ם בפירוש המשניות על אתר כותב דברים מבהילים (שאותי כמובן מרגשים): "אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש, כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח, ושֵם סיבת זה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות".
כלומר הרמב"ם משווה בין ידיעת עברית ובין ברית מילה. לימוד לשון נראה לכם פחות דרמטי ממתמטיקה או מאנגלית? תחשבו שוב! הם חשובים לא פחות מברית מילה – מצווה שכ־97% מהציבור מקיים.
לא מה שחשבתם
חשבתם פעם מדוע אומרים עגְבֿנייה ולא עגְבּנייה, שדכֿן ולא שדכּן?
במדור הקודם הדגמתי שלכלל המפורסם בג"ד כפ"ת בראש מילה מקבלות דגש יש יוצאים מן הכלל. פה תגלו שגם לכלל המפורסם ולפיו בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח מקבלות דגש יש יוצאים מן הכלל.
שרְבֿיט, מרבֿד, טרְפֿון, תפילת ערְבֿית – אין דגש אע"פ שהיינו מצפים לו. המשותף למילים הללו היא האות רי"ש, והיא כנראה אחראית לחוסר הדגש.
סרְבֿן, שדְכֿן, אסְפֿן – חוסר הדגש המפתיע קשור למשקל המילה. כל המילים הללו במשקל קַטְלָן, והמיוחד בו שבדרך כלל אין בו דגש לאחר שווא נח. לכן: צרְכֿן ולא צרְכּן, צלְבֿן ולא צלְבּן.
דומים אבל שונים
איני משוכנע שיש מישהו שעדיין עוקב אם התו הסגול פעיל ומה בדיוק ההבדל בינו ובין התו הירוק – אבל דבר אחד כדאי לדעת: שם הצבע הוא סָגול, בדיוק כמו משקל שאר הצבעים: יָרוק, אָדום, צָהוב – ולכן ההגייה היא התו הסָגול ולא התו הסֶגול.
סֶגול הוא שם סימן הניקוד שמציין את אותה התנועה שפותחת את המילה סֶגול עצמה – e.
.
רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
.
כתיבת תגובה