וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל… (יב, ב).
בספר שמות יט, ו מובטח לנו "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", אם נשמע בקול ד'. הצירוף גוי קדוש (וכמוהו גוי צדיק [1]) נשמע מוזר לאוזן של ימינו, מעין תרתי דסתרי, ומיד נבין למה.
גּוֹי בתנ"ך הוא עַם בסתם, יהודי ולא-יהודי, כגון "הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי" (דברים ד, לד) או "מִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב ז, כג), ובתקבולת – "וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ.." (זכריה ח, כב)ועוד הרבה-הרבה [2].
ואולם בלשון המשנה עבר גּוֹי שני גלגולים: א. נתייחד לאדם הבודד ב. ודווקא לשאינו יהודי, ובמשמע זה הוא מוכר לכולנו היום, כגון גוי של שבת [3]. גוי במשמעו התנ"כי נעלם כיום, שכן העברית החדשה שואפת להבחנה ברורה וחד-משמעית בין עם לגוי.
ואגב, לצד הריבוי המקובל עַמִּים יש בלשון המשנה גם עֲמָמִים (כגון שבעת עממין), ומכאן התואר המחודש עֲמָמִי.
[1] ישעיה כו, ב.
[2] בתנ"ך הוא משמש בהשאלה גם לציון להקות בעלי חיים (כגון יואל א, ו על הארבה).
[3] בשימוש היום הוא גם כינוי (בפי דתיים) למי שאינו שומר מצוות (והרבה בהטעמת מלעיל).
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
.
רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
כתיבת תגובה