וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (כח, יא).
מהי פגיעה שכאן?
לפי רש"י הוא כמו "וּפָגַע בִּירִיחוֹ" (יהושע טז, ז), כלומר הגיע אל/ פגש.
עם זאת הוא מוסיף: " ורבותינו פירשו לשון תפִלה כמו 'וְאַל תִּפְגַּע בִּי' (ירמיה ז, טז) ולמדנו שתִּקן תפלת ערבית".
ספורנו מדייק בְּמשמע "וַיפגע": "קרה לו שהגיע אל מקום שלא כיון אליו וענין מקום הוא מקום ללון לאורחים שהיה מתוקן אז בכל עיר ועיר". כלומר פגיעה היא פגישה אקראית, לא מכוונת.
אבן עזרא מאריך מעט: " ועל דרך הפשט לא יתכן להיות 'ויפגע' כמו אל 'תפגע בי' (ירמיה ז, טז), כי לא מצאנו במקרא שנקרא השם מָקום. ואל תשים לבך לדרש 'ממָּקום אחר' (אסתר ד, יד), כי איננו כלל על השם, ומלת 'אחֵר' לעֵד". אבן עזרא הבין, שמי שפירש פגיעה כלשון תפילה פירש את "ויפגע בַּמָּקום" כ"הפציר בקב"ה" (כמו 'אל תפגע בי' [1]), והוא דוחה פירוש זה בנימוק שאין זכר במקרא לַכינוי מקום לקב"ה. גם דרשת חז"ל על "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר", שהכוונה לקב"ה, איננה סבירה, והמילה אחֵר תעיד על כך (שכן מהו 'אֵל אחֵר'?).
כדי למנוע דו-משמעות לשון ימינו לא ירשה את משמעי פגיעה דלעיל, וכיום פגיעה היא רק לרעה: גרימת נזק (פיזי או רוחני) [2].
* * *
…כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ.
הצירוף עשוי להטעות כאילו הוא מקביל לזרח השמש, ואולם משמעו הפוך: השמש שקע, והפועל בא משמעו 'בא/ חזר אל מעונו'. מכאן מְבוא השמש הוא המערב, מקום שקיעתו. לבָא השמש מקביל חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ (ישעיה יג, י), ושניהם מנוגדים לזרח או יצא (יט, כג), כגון "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קוהלת א, ה). לצירוף בא השמש יש גם שימוש מושאל כבר במקרא, כגון "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ" (ישעיה ס, כ), כלומר: לא תרדי מגדולתֵך.
נראה שבשל "אי-בהירותו" נעלם כיום בא השמש ונתחלף בשָקַע השמש החד-משמעי (שאגב, איננו במקרא).
לסיום נזכיר כי שמש היא זכר ונקבה, ולפיכך מצאנו כבר במקרא: בא/באה, זרַח/ זָרחָה, הִכָּה/ הִכְּתה, חָשַׁך/חָשְׁכָה. כיום היא מקובלת כנקבה, ורק בשירה נזקקים לעתים לצורת הזכר.
[1] שאף הוא מכוון אליו.
[2] וגם פגיעה במטרה.
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
כתיבת תגובה