…והיה כַצַּדִּיק כָּרָשָע (יח, כה).

המבנה המוזר הזה של כ"ף הדמיון הנכפלת מוסבר יפה בידי אבן-עזרא  [1]:

"….היא דרך קצרה, והטעם: והיה הצדיק כרשע והרשע כצדיק", כלומר זו דרך מקוצרת להבעת שוויון דו-סטרי מלא בין שניים. הוא מדגים ב" כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה " (מד, יח), "כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה"  (תהילים קלט, יב).

ונוסיף משלנו דוגמה "רְווּיָה" : "וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ  [2] כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ" (ישעיה כד, ב).

מדבריו עולה, שאילו נכתב, למשל, "העבד כאדוניו" היה זה דימוי חד-סטרי של העבד לאדוניו ותו לא.

[1]  וקדם לו יונה אבן-ג'נאח (הרקמה, עמ' עט) ורד"ק הלך בעקבותיהם.

[2]  צריך להיות כִּגְבִרתָּה, אך הצורה נגררת אחר סביבתה.

מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com