…והיה כַצַּדִּיק כָּרָשָע (יח, כה).
המבנה המוזר הזה של כ"ף הדמיון הנכפלת מוסבר יפה בידי אבן-עזרא [1]:
"….היא דרך קצרה, והטעם: והיה הצדיק כרשע והרשע כצדיק", כלומר זו דרך מקוצרת להבעת שוויון דו-סטרי מלא בין שניים. הוא מדגים ב" כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה " (מד, יח), "כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" (תהילים קלט, יב).
ונוסיף משלנו דוגמה "רְווּיָה" : "וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ [2] כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ" (ישעיה כד, ב).
מדבריו עולה, שאילו נכתב, למשל, "העבד כאדוניו" היה זה דימוי חד-סטרי של העבד לאדוניו ותו לא.
[1] וקדם לו יונה אבן-ג'נאח (הרקמה, עמ' עט) ורד"ק הלך בעקבותיהם.
[2] צריך להיות כִּגְבִרתָּה, אך הצורה נגררת אחר סביבתה.
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
כתיבת תגובה