מסע מתקופת המקרא, דרך תקופת חז"ל וימי הביניים ועד ימינו בשאלת המשמעות של סתיו, חורף, אביב, קיץ. התוצאות מפתיעות.

אבותינו לא חילקו את השנה לארבע עונות מובחנות, כמו שמקובל היום, אלא רק לשתיים: קיץ וחורף.

חז"ל חילקו את השנה לארבע תקופות אבל לא במשמעות של מזג האוויר. וניצנים לחלוקה לעונות במשמעות המטאורולוגית יש רק בימי הביניים.

בלשון ימינו יש חלוקה "רשמית" לארבע עונות בהשפעת החלוקה המקובלת באירופה.

נצא למסע בזמן בעקבות עונות השנה.

תקופת המקרא

במקרא מדברים על שתי עונות בלבד: קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם (תהלים עד, יז).

קיץ – העונה החמה (וגם במשמעות פירות, בעיקר תאנים, כגון וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם (ירמיהו מ, י));

חורף – העונה הקרה והגשומה.

המילים אביב וסתיו מופיעות במקרא, אבל שלא במשמעות הרווחת בימינו. אלה המשמעויות במקרא:

אביב – תבואה לפני גמר הבשלתה, בעוד גרעיניה רכים. כלומר אָבִיב כלל אינה שם של עונה. במכת הברד מופיע כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב (שמות ט, לא), כלומר "כבר ביכְּרה ועומדת בְּקַשֶּׁיהָ", מסביר רש"י על המקום ומוסיף "הַשְּׂעוֹרָה אָבִיב – עמדה באִבֶּיהָ, לשון "בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שה"ש ו,יא)". איבי הנחל הם הצמחים הרעננים שעל גדות הנחלים.

חודש האביב מופיע בתנ"ך במשמעות תקופת זמן – חודש ניסן שבו הדגן נעשה אביב, כלומר הגרעינים הופכים רכים.

סתיו – המילה מופיעה פעם אחת והיא משמשת מילה נרדפת לחורף: כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ (שיר השירים ב יא). כמו כן לאחר המבול הקב"ה מבטיח כי: עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח, כב), ואונקלוס מתרגם לארמית את וָחֹרֶף: וְסִתְוָא. כלומר גם בארמית סתיו מציינת את עונת החורף.

אגב בערבית שִׁתַא (شِتَاء) = גשם וחורף.

תקופת חז"ל

כמו במקרא גם בתקופת חז"ל התפיסה הייתה של שתי עונות מרכזיות: ימות החמה (מקבילה לקיץ) וימות הגשמים (המקבילה לחורף). ואולם כבר בתקופת חז"ל מוצאים את החלוקה של השנה לארבעה חלקים או תקופות: תקופת תשרי (=החודשים תשרי, מרחשוון, כסלו), תקופת טבת (=החודשים טבת, שבט, אדר), תקופת ניסן (החודשים ניסן, אייר, סיוון) ותקופת תמוז (החודשים תמוז, אב, אלול). כלומר כמו בתקופת המקרא, גם בתקופת חז"ל אין חלוקה לארבע עונות, כמו שיש בימינו: סתיו, חורף, אביב, קיץ, אלא החידוש הוא חלוקה לארבע תקופות.

סתיו – המילה אינה משמשת בלשון חכמים, אלא מופיעה בציטוטים מן המקרא.

חורף – כמו במקרא.

אביב – כמו במקרא.

קיץ – כמו המשמעויות במקרא.

תקופת ימי הביניים

הפייטנים (הן בארץ ישראל והן בספרד) שיבצו את המילים סתיו, חורף, אביב וקיץ ביצירותיהם, אבל לפי המשמעות במקרא (ראו להלן). רק באביב הם השתמשו גם במשמעות המקובלת בימינו: עונת השנה שבין החורף לקיץ.

הינה דוגמה אחת לשימוש בסתיו במשמעות חורף, מתוך הפיוט כתב סתיו לר' שלמה אבן גבירול:

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו
וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן.

תקופת ימינו

כאמור, החלוקה של השנה לארבעה חלקים/תקופות החלה בימי חז"ל, אבל בימי הביניים החל אביב לשמש במשמעות של עונת המעבר בין החורף לקיץ. העברית שלנו עשתה עוד צעד – בהשפעה מאירופה. כיוון ששָם יש חלוקה ברורה בין ארבע עונות השנה החלו גם דוברי העברית בארץ לחלק את השנה לארבע עונות, והחלו להשתמש גם בסתיו במשמעות תקופת המעבר שבין הקיץ לחורף.

וכך הגענו למצב היום שבו סתיו, חורף, אביב וקיץ – כל אלה מילים המשמעות במשמעות המטאורולוגית דווקא.

חשוב לציין שהמציאות באירופה היא שאכן יש ארבע עונות (למשל, שם יש תקופת שלכת אמיתית), אבל המציאות בארץ היא שאין ארבע עונות שכל אחת מהן היא כשלושה חודשים, אלא בארץ יש שתי עונות מרכזיות – חורף וקיץ.

לכן השיר הזה הוא שיר המתאים למציאות אירופאית, ופחות ארץ ישראלית:

 

 

.

רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"