וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה .. וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם (מא, מג).
זה כבוד-המלכים שפרעה מנחיל ליוסף, אך מהי המילה אברך?
רש"י מפרש עפ"י אונקלוס "דֵּין אבא דמלכא" (זה אב המלך), ומחזק את דבריו ממסכת בבא בתרא ד ע"א, שבה "לא ריכא ולא בר ריכא" הוא מלך. ועוד הוא אומר: "דרש רבי יהודה אברך זה יוסף, שהוא אב בחכמה ורך בשנים".
רבי יונה אבן ג'נאח, גדול מדקדקי ימי-הביניים, גרס ב"ספר הרקמה" (עמ' קה), שלפנינו צורת מקור של בניין הפעיל (כמו הַשְׁבֵּעַ) [1], אלא שנתחלפה ה"א באל"ף (כמו ב"אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר", ירמיהו כה, ג), וזה לשונו: " … כי הוא מקור הִבריך מן "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים" (כד, יא), והענין שהיו קוראים להשתחוות לפניו, כאלו היה אומר לעם: כִּרעו על ברכיכם, כִּרעו".
נראה שזהו פשוטו של מקרא, כלומר : כאשר עבר יוסף במרכבת המשנה היה כָּרוֹז שקרא לעם "הַברֵךְ!" (מעין "הַקשֵב!" בצבא), כדי שאיש לא ישכח, חלילה, לכרוע על ברכיו לכבוד יוסף, מֵעֵין "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ… כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן" (אסתר ג, ב).
פירוש זה מתחזק מן המילים ויקראו לפניו, שכן טבעי הוא שהכָּרוֹז צעד לפני יוסף. מכל מקום בימינו נתקבל אַברֵך כתואר לבחור ישיבה חרדי על סמך דרשתו הנ"ל של רבי יהודה.
* * *
מִשנֶה הוא השני למלך, ומכאן שמו, והוא כינוי לסגָן. מצאנו כמוהו במרדכי "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י, ג) וכן בצירוף "כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה" (ירמיהו נב, כד) ועוד. מכיוון שהמשנֶה הוא "מספר שתיים" למלך, סביר שהשָליש הוא "מספר שלוש" לו, ואכן כך פירש אבן-עזרא את "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" שביציאת מצרים (שמות יד, ז): "ואשר הוא במעלה השלישית יקרא שלישי". "דעת מקרא" מזכיר דעה, ששָלישים "הם השרים העומדים לפקודתו של המשנֶה (השני) למלך".
[1] ב"ספר השורשים" שלו (ערך בר"ך) מבהיר אבן ג'נאח שנתכוון למקור המשמש לציווי (כמו שָמוֹר = שְמור. נ"נ), ואולם לדעתנו עדיף לראות בו צורת ציווי, ההולמת כאן היטב.
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
כתיבת תגובה